מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 37
אאמרנו לעיל שבעצם והסתעפות אין מציאות שנקבל את העצם ולא נקבל ביחד עם זה גם את ההסתעפות, ובשביל כך אין ציור שהוא יהיה, למשל, טמא מצד החזקת טומאה והטהרות שיגע בהן, תהיינה טהורות מצד החזקת טהרה, ולא דמי ל"שני שבילין אחד טמא ואחד טהור" וכו', כי יש הבדל בין שני מסובבים מסבה אחת, ששם ניתן להתחלק אבל כאן, בעצם והסתעפות, לא ניתן להתחלק.
באך יש לנו ג"כ ציור להיפך, שבעצם והסתעפות אי אפשר שלא נקבל את העצם ונקבל את ההסתעפות, אע"פ, שכאמור, בשני מסובבים כן אפשר שנקבל את הסבה לענין מסובב אחד ולא נקבל את אותה הסבה לענין מסובב שני.
גודבר זה אנו למדים מדברי הראב"ד בכתובות (ע"ב ע"ב), שכתב על קושית הגמ' ב"עוברת על דת משה", שמקשינן שם "אי דלא ידע מנא ידע?", ומקשה הראב"ד הנ"ל, דקארי לה מאי קארי לה, נוקמי כגון שהודתה על זה והודאת בע"ד כמאה עדים דמי? ומתרץ, דאינה מועלת הודאה, משום דאין אדם משים עצמו רשע, וכולם מקשים על דברי הראב"ד הנ"ל, דמאי שנא זה מהודאה על גנבה, שמתחייב בקרן אע"פ שג"כ לא נעשה רשע בודאי מצד דאין אדם משים עצמו רשע אלא שאנו אומרים פלגינן דבוריה?
דאך בזה הוא ההבדל, דבגנבה יש ציור של סבה אחת המביאה לשני מסובבים, הגנבה היא הסבה גם להשם רשע שמתהוה עליו וגם לענין החיוב ממון, ועוד שייך בזה לומר פלגינן דבוריה, דאע"פ שאין אנו מקבלים את הסבה הנ"ל במה שנוגע להמסובב הא' לענין קריאת השם רשע עליו, בכ"ז אנו מקבלים אותה הסבה לענין המסובב השני, לענין חיוב ממון, אבל בעוברת על דת משה, הנה מצד העברה יש רק מסובב אחד מה שהוא מוכרח לגרשה, וההפסד של הכתובה זהו המסתעף מהדבר, שאין דין חיוב כתובה רק כשסבת הגרושין היא ממנו, אבל לא כשהיא גורמת את סבת הגרושין - ועי' בספרנו ד"מ דרך הקודש ה"א שמעתתא ה' (פרק ח') שהבאנו ראיות לכך - וכיון דס"ס ע"י דין של אין אדם משים עצמו רשע, אין דין שהוא מוכרח לגרשה, הנה ממילא כשאין עצם הדבר אי אפשר שנקבל את המסתעף מהדבר, כנ"ל.