מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 39
אועי' בתוס' בכורות (ט"ז א') ד"ה ותמורה שלאחר פדיונה מתה שכתבו: "ואם תאמר, מאי שנא מולדות דאיעבר ואתילד לאחר פדיונן דחשבינן לעיל ולד צבי ואיל? ויש לומר, דולדות אין להם קדושה אלא מכח אמן, וכיון שנפדית פקעה קדושה לגמרי כצבי וכאיל, ואע"ג דאיכא איסור גיזה ועבודה, אין כח לאיסור מועט כזה שיחול על ידו, אבל תמורת קדושה בההיא, וכיון דגלי קרא שחלה על בעלת מום קבוע, חלה הוא הדין לאחר פדיונם אלא דלא קרבה".
בוכאן הוא ההבדל בין סבה ומסובב ובין עצם והסתעפות. תמורה היא בבחינת סבה ומסובב, הקרבן היא הסבה לקדושת התמורה, ואע"פ שעצם הקרבן הוא לאחר פדיונו, לא נימא דלא יהא כח המסובב חמור מן הסבה, דכשם שאפשר למסובב להתקיים אף אחרי בטולה של הסבה, כך אפשר לפעמים שתיכף יתהוה במסובב דין שאין בו בהסבה גופא, כמו שמנמקים זה בגמרא "מאי טעמא היכי ליעבד, ליקרבה מכח קדושה דחויה קאתיא, ליפרקה לא אלימא למתפס פדיונה", משא"כ ולדות קדשים אין זה בגדר סבה ומסובב, אלא בגדר עצם והסתעפות, והקדושה שבולדות מסתעפת מאליה מקדושת האם, ואי אפשר בשום אופן שיהיה איזה דין בההסתעפות מה שאין בעצם, ולהכי תפסינן שם להיפך, דבולדות לאחר פדיונן אין בהם קדושה כלל, ש"אע"ג דאיכא איסור גיזה ועבודה, אין כח לאיסור מועט כזה שיחול על ידו קדושה בההיא".