מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 40
אבכל דבר שיש בו גם צד חיובי וגם צד שלילי, נופל ממילא הספק אם שני הצדדים המה מעצם הדבר, או שרק צד אחד מהם הוא עצם הדבר, והשני הוא המסתעף מהדבר.
בלמשל, קדושין, הצד החיובי שבזה הוא קנין האישות של הבעל, והצד השלילי הוא האיסור שהיא אסורה על כל העולם, ונופל הספק אם גם זה וגם זה הוא מעצם הקדושין, שבשעה שהוא מקדשה הוא פועל את שתי הפעולות הנ"ל, או שעצם הקדושין פועל רק את הצד החיובי, את הקנין אישות, והאיסור לאחרים זהו כבר מסתעף ממילא, בהיות שזה פוגע בקנין האישות של הבעל.
גומזה ממילא בא הספק גם בהגירושין, שיש בהם ג"כ שני צדדים, הצד השלילי, סילוק האישות של הבעל, והצד החיובי, ההיתר שהיא מותרת ע"י כך לאחרים, וכאן הוא הספק להיפך, גם הגירושין פועלים את שתי הפעולות הנ"ל גם יחד, או שהגירושין מסלקים רק את קנין האישות וההיתר לאחרים כבר מסתעף ממילא, ומובן, שהא בהא תליא, שגם הצד החיובי וגם הצד השלילי הם מעצם הקדושין, ע"כ שגם הגירושין פועלים שתי פעולות ביחד, אבל אם נימא שעצם הקדושין הוא רק הצד החיובי והצד השלילי מסתעף כבר ממילא, הנה ממילא בגירושין הוא להיפך, שעצם פעולת הגירושין הוא הצד השלילי, סילוק קנין האישות, והצד החיובי, ההיתר לאחרים, כבר מסתעף ממילא, כי מכיון שנסתלק הקנין אישות ממילא אין כבר סבה לאוסרה על אחרים.
דואמנם מהלשון "דאסר לה אכולי עלמא כהקדש" בקדושין (ב' ע"ב) ומהסבר התוס' שם "ומיהו אם היה אומר טלית זו מקודשת לי אין נראה שיועיל, דגבי אשה במה שמתיחדת להיות היא נאסרת לכל, אבל ככר וטלית לא שייך לומר הכי", משמע דגם החיוב וגם השלילה שבקדושין המה מעצם הדבר, וזהו ההבדל בין קנין אישות לקנין ממון, דרק על קנין אישות שייך הלשון מקודשת ולא על קניני ממון, אע"פ שגם בממון יש איסור של לא תגזול, אך שם אין האיסור מעצם הדבר של הקנין, בעוד שבקדושין הוא "אסר לה אכולי עלמא כהקדש".
הוממילא גם בגט הנה הצד החיובי שבו, ההיתר לאחרים, הוא מעצם הדבר של הגט ולא מסתעף ממילא, וזהו שאנו אומרים בגיטין (כ"ו ע"א) על המשנה "הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן", שלא רק זה אלא "צריך שיניח אך מקום הרי את מותרת לכל אדם", כי זהו מעצם הגט.