מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 48
אועי' שם בירושלמי עוד, "הפקר לעניים וזכו בהם עשירים, פלוגתא דר"מ ור' יוסי, ע"ד דר"מ, דו אמר, כיון שאדם מפקיר דבר מרשותו הפקירו הפקר, על דעתיה דר"י, דו אמר, אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה אין הפקירו הפקר".
בוהנה פשיטא ליה להירושלמי, דאם בהפקר יוצא תיכף מרשות בעלים, אז אפילו כשאמר לעניים ולא לעשירים לב"ש וזכו בהם עשירים לא יכול להוציא מידם. ולכאורה זה תלוי בהחקירה שחקרנו במק"א במהות הפקר בכלל, אם זהו ג"כ מושג של רשות, כי כמו שיש רשות היחיד, רשות השותפין, רשות הרבים או רשות הצבור, ככה יש ג"כ רשות הפקר, שזהו רשות כל העולם כולו במובן זה שכל הקודם זכה בו. או דמושג הפקר הוא העדר הרשות לגמרי, כלומר, דבר שאין לו שום בעלות כלל.
גונ"מ במהות הפקר לעניים ולא לעשירים, דלהצד הראשון ההבדל בזה מהפקר סתם הוא בזה, שבסתם הפקר רשות כל העולם בו ובהפקר שכזה רק רשות העניים עליו, אבל להצד השני, אי אפשר להגיד שברשות העניים הוא, שהלא כל המושג הפקר הוא דבר שאין לו רשות כלל, אלא ע"כ דכלפי העשירים לא נעשה כלל הפקר.
דולכאורה, בשלמא להצד הראשון מובן שפיר מה שבדיעבד אם זכו בזה עשירים שאי אפשר להוציא מידם, דזהו ממון שאין לו תובעים, אבל להצד השני קשה, מ"ט באמת לא יכולים להוציא מיד העשירים אף בדיעבד?
האכן, באמת זה לא קשה, דהא אם נימא כהצד השני, תתחזק עוד יותר הנחתנו הנ"ל, דגם הצד החיובי וגם הצד השלילי שבבעלות המה מעצם הבעלות, ובשביל כך גם כשנפקע הצד החיובי שבבעלות, זכות ההשתמשות של הבעלים, לא נפקע הצד השלילי שהוא למנוע את זה מאחרים, דאל"כ איך יצוייר בכלל הפקר לעניים ולא לעשירים, דהא כיון דס"ס לעניים הוא כן הפקר, הרי ממילא זכות ההשתמשות של הבעלים כבר נפקעה, אלא מפני הנ"ל שעדיין נשארה הבעלות שלו במובנה השלילי למנוע את זה מעשירים, והוה זה כמו ציור של איסור הנאה שג"כ אין לו בזה השתמשות, ובכ"ז, כאמור, נשאר בעלים לענין כך למנוע את זה מאחרים. אכן גם לענין איסוה"נ, כאמור, הכל מודים, שאע"פ שהוא שלו אינו ברשותו, ואם בדיעבד לקח אחד אי אפשר להוציא זאת הדבר מידו, וממילא בנ"ד ג"כ אם זכו בו עשירים לא יוכל להוציא מידו.
ווהבן, כי הציור שהבאנו (באות מ"ה) מדברי התוס' בב"ק בסוגיא דזה נהנה וזה לא חסר הנ"ל, הוא מעין ציור של "לאדם ולא לבהמה" בהפקר, כי בכל יאוש, כיון דקי"ל דלא יצא מרשותו עד דאתי לרשות זוכה ובבהמה אין זכיה, הרי היאוש לכתחילה הוקבע רק לאדם ולא לבהמה, ואם כי שם מדובר גם בדיעבד שאם אכלה הבהמה משלם מה שנהנית, הנה הא בהא תליא, דכיון דלא נפיק מרשותיה עד דאתי לרשות זוכה, יש בזה אותו הדין של לעניים ולא לעשירים לר' יוסי, דאם זכו בו עשירים יכול להוציא מידם, כנ"ל.