מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 55
אבהקדש יש קנין, קנין גבוה וגם איסור, איסור הקדש, וגם שם נופל הספק ממילא אם שני הצדדים האלה המה בבחינת עצם ההקדש, או שהאחד מהם הוא העצם והשני המסתעף, כלומר, שאפשר להגיד שהקנין הוא העצם והאיסור מסתעף ממילא, ואפשר להגיד גם להיפך, שהאיסור הוא העצם והקנין מסתעף ממילא.
בועי' בתוס' ע"ז (ה' ע"ב) ושם (בדף ס"ה ע"ב), וכבר עמד על הסתירה שיש בדבריהם, המלמ"ל בפ"י מהלכות מלכים, והא"מ בתשובותיו (סימן א') משוה את הסתירה עפ" היסוד הזה, שאע"פ שעכו"ם נודרין נדרים ונדבות כישראל אין עליו האיסורים שבהקדש משום דלא נצטוה אלא בז' מצות, אך ההקדש שלו הוא הקדש מצד הקנין שיש בזה, מאחרי דהוא איתא בכלל קנינים.
גולהיפך, בהקדש של מופלא סמוך לאיש אנו אומרים בנדה (מ"ו ע"ב), "לפי שמצינו שהשוה הכתוב קטן לגדול לזדון שבועה, יכול יהא חייב על הקדשו קרבן? תלמוד לומר וזה הדבר", כלומר, דבהקדש קטן יש רק האיסור של בל יחל, אבל אין בזה קנין הקדש, מפני דס"ס קטן לאו בר הקנאה הוא, וקרבן מעילה בא בעיקרו מצד הקנין כמו דאמר במס' מעילה (ה' ע"א), שמעילה יש רק ב"מיוחדין לד'".
דוממילא מוכח מזה דבהקדש שני הצדיים הנ"ל המה בבחינת עצם, וגם זהו עצם הניתן להתחלק.
הובשביל כך גם בקדשים קלים לר"י דס"ל ממון בעלים הם, ואין בזה מעילה, כי, כאמור, כל המעילה באה מצד ד"מיוחדין לד'" בכ"ז יש בזה איסור, כמבואר בפסחים (כ"ז ע"ב), ובנדרים (י"א ע"ב), ובתוס' תמורה (ג') ד"ה לא נהנין.