מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ט; במקום העצם 24
אובזה יש לישב גם הקושיא שהקשה ה"אור שמח" על הא ד"המית שורך את עבדי", דכל הטעם דפטור הוא מטעם מודה בקנס, דתפ"ל מטעם דאדם איתקש לקרקע? דמובן, דגם שם אי אפשר להגיד, שעצם מהות החיוב הוא להחיות את העבד אחרי שהמיתו, אלא בודאי דשם עצם מהות החיוב הוא השלשים של עבד, וגם מכיון שזהו קנס הרי בודאי זהו לא בא בתור התמורה של העבד, דבתמורה היה צריך לשלם כל השווי, אלא שעצם מהות החיוב הועמד רק על שלשים.