מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ט; במקום העצם 28
אועיין בקצוה"ח סי' ש"פ (ס"ק ו') שמפלפל בזה, אי הכלל של ר"ש גורם לממון כממון דמי הוא אף באיתא בעינא, או רק בליתא בעינא ומראה פנים לכאן ולכאן.
בא) מהא דפסחים (ו' ע"א), דאמרינן שם "איכא דאמרי, הניחא למ"ד לאו כממון דמי היינו דאיצטרך לא ימצא, אלא למ"ד כממון לא ימצא ל"ל? איצטריך, סלקא דעתך אמינא, הואיל וכי איתא הדר בעינא לאו ברשותה קאי, קמ"ל".
גב) מהא דב"ק (צ' א') מ"המוכר עבדו לאחר ופסק עמו עמ"נ שישמשנו שלשים יום, ר' מאיר אומר, הראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו", משום "דקסבר, קנין פירות כקנין הגוף דמי", ומקשה מהגמ' פסחים (כ"ט ע"א) דמבואר שם, דדבר שאינו ממונו עכשיו ויהיה ממונו לאחר זמן דגם עכשיו נקרא זה גורם לממון, ובכן מדוע לא יהיה בדין יום או יומים ללוקח, נהי דקנין פירות כקנין הגוף דמי, אבל עכ"פ לאחר שלשים יהיה זה ממונו גמור של הלוקח, ובכן גם עכשיו זהו בכלל גורם לממון, ור"מ הלא סבר שגורם לממון כממון דמי כמבואר בב"ק (מ"א ע"ב)?
דג) מה דברור לן דאפילו לר"ש לא יכול למכור קדשים שחייב באחריותן והא דאמרינן בב"מ (נ"ו ע"ב) דלר' שמעון קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה, פירש"י שם "אמר הרי עלי והפרישה והוממה ומכרה", ונראה ברור, דקודם שהוממה אפילו ר"ש מודה דליתא במכירה? ובר מן דין, היתכן לומר, דלר"ש יהיה ביכלתו של שומר למכור את הפקדון משום גורם לממון?
האולם מאידך גיסא הוא מביא ג"כ ראיות, דאפילו איתא בעינא נמי ס"ל לר"ש דכממון דמי.
וא) מהא דאמרינן בסנהדרין (קי"ב ע"ב) דבעיר הנדחת גם קדשי קדשים ימותו, ומוקמינן שזה לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי וכפירש"י שם "הלכך לעניין עיר הנדחת נמי ממון בעלים הוא ודינייהו לפי חרב כשאר בהמות שבתוכה"?
זב) מהתוספתא פ"ד דב"ק, שור של הקדש שהבעלים חייבים באחריותם "הבעלים נוטלין את נזקו ונותנין את נזקו", ובשלמא הבעלים נוטלין את נזקו משום דאיתא כר"ש וליתא בעינא, אבל "נותנין את נזקו" הרי איתא בעינא?
חומוכח משני המקומות הללו, דאפילו איתא בעינא נמי ס"ל לר"ש דכממון דמי?