מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ט; במקום העצם 37
אועיין בס' "אור שמח" בפ"ד מהל' נזקי ממון, שמקשה על קושית הגמ' בב"ק (מ' ע"ב) "ונימא ליה אי תם הוה מודינא ומפטרינא?" ומקשה למה באמת תועיל הודאתו של שומר להיות פטור מטעם מודה בקנס, כיון דתם אינו משתלם אלא מגופו, א"כ עצם החיוב לא על השומר הוא אלא על הבעלים והשומר צריך לשלם רק מצד ההפסד שגרם לבעלים, וא"כ השומר לאו בע"ד דהניזק הוא, וגם כן הלא מה שהוא משלם לא מצד קנס הוא משלם אלא זה כבר דין ממון מצד הפסד השור להבעלים?
באכן לפי הצד השני בההגדרה של המגופו בתם ניחא, דלפ"ז אמנם עצם החיוב יועמד באופן ישר על השומר, ואע"פ שהתשלום הוא מהשור של הבעלים, הנהו זה רק אופן של תשלומים, כיון דכל הדין של מגופו הוא רק אופן של תשלומים כנ"ל, וכשם שאומר התומים דלא שייך לבוא מצד מודה בקנס פטור במקום שכל ההודאה הוא רק על ה"מגופו" ולא על עצם החיוב, כך גם להיפך יש לבוא מודה בקנס פטור כשההודאה הוא על עצם החיוב שהוא קנס, אע"פ שאופן התשלומים הוא בשורו של חברו, שע"י כך גורם לו הפסד ממון.