מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 31
אוהנה הרמב"ם פוסק בפ"ה מהל' איסוה"מ (הלכה י"א) "מצות עשה למלוח כל הקרבנות קודם שיעלה למזבח, שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח, ואם הקריב בלא מלח כלל לוקה שנאמר לא תשבית", ויש שמקשים מאי שנא מהלאו של לא יראו פני ריקם הנ"ל?
באבל ההבדל פשוט, זהו ההבדל בין "בשעת" ובין "באופן", כלומר, הלאו דלא יראו פני ריקם, הביאה משמשת רק בתור בשעת, שבשעת הביאה הוא מוכרח להביא קרבנות ואם לאו עובר בלאו כנ"ל, אבל לענין מלח הלאו הוא בהאופן, בהאופן של הקרבה, שזו מוכרחת להיות דוקא עם מלח והקרבה בלי מלח זו היא פעולה איסורית.
גוהבחינה להבחין בין "בשעת" ובין "באופן" קל מאד, דכל עברה שיש בה גם מעשה וגם שלילת מעשה, היא קלה מאד, כי אם המעשה ושלילת המעשה המה בשני דברים נפרדים אפשר להכניס זאת תחת הכלל של בשעת, למשל, הביאה לעזרה בלי קרבנות שהביאה הוא דבר לחוד והקרבת הקרבנות הוא דבר לחוד, הנה הגדר הוא כנ"ל שבשעת ההקרבה הוא עובר בלאו אם לא מביא קרבנות, אבל ההקרבה של הקרבן ונתינת המלח, אינם שני דברים נפרדים, אלא דבר אחד שהוא צריך לתת את המלח לתוך עצם הקרבן ולעשות הקרבה מהם ביחד, זהו נכנס לתוך סוג של באופן, שהקרבה צריכה להיות דוקא באופן שכזה, עם מלח ביחד, ואם עבר על זה עבר בעצם הפעולה שעשה אותה באופן אחר מכפי שנחוץ.