מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 38
אועי' במלמ"ל פ"ד מהל' אישות (הלכה א') לענין המקדש באיסורי הנאה דאינה מקודשת שכתב: "נסתפקתי, הגע עצמך, שהיתה האשה חולה והיתה מסוכנת דשרו לה איסורים אילו, וכן אם היתה חולה שאין בו סכנה וקדשה באיסורי הנאה של דבריהם, למ"ד דכל איסורים דרבנן הותרו בחולה אף שאין בו סכנה, אם עבר וקדשה מהו, מי אמרינן טעמא דמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת הוא משום דמה שנתן לה אינו מועיל לה כלום שהרי אינה יכולה ליהנות ממנו, ולפי זה אם היתה חולה בענין שיכולה ליהנות היא מקודשת, או דלמא טעמא דאינה מקודשת משום דלמקדש אינו שוה כלום, ונמצא שלא נתן לה פרוטה, ולפי זה אף אם היתה חולה אינה מקודשת, דנהי דלדידה שרי מכל מקום המקדש לא נתן לה כלום כיון דלדידיה אסור בהנאה", ועי"ש שמאריך בזה, אבל עצם הספק הוא ג"כ בזה, אם הנתינה הוא מעצם הקדושין, או שזו משמשת רק בתור אמצעי לתכלית, והתכלית היא בקבלה, והנ"מ הוא באופן שכזה שמצדו אין נתינה, ובכל זאת מצדה כן יש קבלה, אם מועיל באופן שכזה או לא.