מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 37
אובזה תירצתי בס' ד"מ דה"ק ש"ב (פ"ב) את דברי הרי"ף בב"מ (ד' ל"ד א' וב') שעל כל הבעיות שיש שם כלפי הכפל למי לשלם להבעלים או להשומר פסק שיחלוקו, ומקשה בקונטרס הספיקות שבקצוה"ח, הא הגנב יכול לדחות לכל אחד גם להבעלים וגם להשומר מטעם הממע"ה, והרשאה שיתנו שניהם לא מועילה דהא בקנס, כאמור, אין הרשאה?
באבל לפ"ז יתורץ, דאמנם תמיד בספיקא דממון כשאנו אומרים הממע"ה יש הספק גם מצד הנותן, אם הוא מחוייב לתת, וגם מצד המקבל, אם הוא צריך לקבל, אכן אם בעצם החיוב אין שום ספק, דזהו ודאי שהוא מחוייב, אלא שהספק הוא בהמקבל, מי צריך להיות המקבל, שם יש הבדל בין ממון לקנס, דבממון מכיון שכל תכלית החיוב זוהי הקבלה, הנה כל זמן שלא נתברר מי הוא המקבל אין כל יסוד חיוב, אבל לא כן בקנס, שיסוד החיוב היא בהנתינה, ואם זהו ודאי שהוא צריך לתת, אע"פ שיש ספק מי מהשנים הוא המקבל, נשאר ממילא הדין של יחלוקו כיון ששניהם אינם מוחזקים בזה.