מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 43
אוראיתי בס' "אבני נזר" שמקשה מ"ט בשנים שעשאו מלאכה בשבת יש מחלוקת של תנאים, אי חייבים או פטורים, כמבואר בשבת (צ"ג ע"א), ובזה עוקר וזה מניח אין שום מי שיחלוק בדבר, וכו"ע מודים דפטורים, כמבואר במשנה הראשונה של מס' שבת?
באך באמת זה לא קשיא, דבשנים שעשו, שאם כל אחד לא עשה את כל המלאכת מחשבת, אך עכ"פ כל אחד עשה חלק מהמלאכת מחשבת, על זה יש מחלוקת, אבל אם האחד יעשה את המלאכה והשני את ה"מחשבת" זה לא נקרא אף חלק, וציור שכזה יש לנו בעקירה והנחה כשאחד עשה את העקירה והשני את ההנחה, דבודאי עיקר המלאכה הוא בהעקירה, והראיה מזריקה, דבאמת האדם אינו עושה את העקירה וההנחה כבר באה ממילא, וביותר לפי הסבר הנמ"י בב"ק (כ"ב א') באשו משום חצו, שבכ"ז מותר להדליק נרות בע"ש, מפני שהכל מתיחס אל שעת הדליקה, וש"מ דגם בחץ ככה ועכ"פ הפעולה מצד האדם היא רק הזריקה ובכן עיקר המלאכה הוא העקירה, אבל המחשבת היא על ההנחה, והראי' דאם המחשבה היא רק על העקירה שהדבר לא ימצא בכאן זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה, כהוצאת המת עמ"נ לקוברו כמבואר בשבת (צ"ד ע"ב), ובכן כשאחד עושה את העקירה והשני את ההנחה, הנה עכ"פ אף אחד מהם לא עשה אפילו חלק ממלאכת מחשבת כנ"ל.