מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 41
אוגם בכל קנסות שיש בהם שני דינים, א) דלפני גמ"ד אין כלל חיוב, ב) שאם הודה לפני גמ"ד הוא פטור, נמי יש לחקור מהי הסבה ומהו המסובב בזה, אם הראשון הוא הסבה והשני הוא המסובב או להיפך, כלומר, אם מחמת שלפני גמ"ד אין כלל חיוב אפילו בכח, לכן אם מודה פטור, או להיפך, דכיון דיכול לפטור את עצמו ע"י הודאתו, לכן אין כלל חיוב ולא לפני ההודאה דשמא יודה ויופטר.
בואנו מוצאים בזה מחלוקת רש"י ותוס' בב"ק (ע"ד א') דעל מה דאמרינן שם "ואי דלא עמד בדין אכתי דמי כולי עבד לרב בעי לשלומי ליה דאכתי גברא לא מיחייב?" כתב רש"י "דאכתי גברא לא מיחייב דאי הוה בעי הוה אתי לבי דינא ומודה ומיפטר ומודה בקנס פטור", ובתוס' כתבו שם "אין הטעם משום דאי הוה בעי הוה אתי לב"ד ומודה ומיפטר, דאפילו לשמואל דאמר לקמן (ע"ד ע"א) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב, הכא כיון דלא עמד בדין לא חשבינן לגברא בר חיובא לענין קנס", והדברים ברורים דמחלוקתם הוא בזה הנ"ל.
גואמנם מחלוקת זו יסודה במחלוקת אם קנס הוא בבחינת עונש, שכמו שיש עונש הגוף: מיתה, מלקות וכדומה כך יש ג"כ עונש כספי, או שזהו בבחינת חיוב כספי ככל חיובי ממון אלא שחיוב זה בא בתור קנס.
דואמנם, בעונש ודאי שלפני גמ"ד אין כלל חיוב, כי עצם המעשה העונש הוא דבר המסור לב"ד ולא להבע"ד עצמו, והראי', שבכל העונשים אין מ"ד שיסבור שמודה ואח"כ באו עדים פטור, וזהו סימן, שאין מ"ד שסובר, שההודאה בזה גורמת פטור, ובכ"ז בלי עדים כו"ע מודים שאין ההודאה מחייבת כלל, וזהו הוכחה ששם לפני גמ"ד אין כלל חיוב ומזה בא הדין שאין ההודאה מחייבתו, כ"ז בעונש הגוף אבל בקנס הדבר תלוי בחקירה הנ"ל, והתוס' סוברים כהצד הראשון ורש"י סובר כהצד השני, ולפ"ז יש בקנס גם לפני גמה"ד חיוב בכח, אלא שחיוב בפועל איננו עדיין, מפני שמא יודה ויופטר.