מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 42
אועלינו להוסיף לבסוף עוד ציור שהמסובב מרחיק ללכת מן הסבה שהיא היא המקור והגורם להמסובב.
בוהמרחק הוא בין לכתחילה ובין דיעבד, כלומר, שהסבה כשהיא לעצמה אין כוחה רק למנוע איזה דבר לכתחילה, ובכ"ז המסובב מזה הוא שאף בדיעבד לא ירצה הדבר.
גוהציור הזה אנו מוצאים גם בקדשים וגם בדיני ממונות.
דבקדשים עי' בזבחים (דף ע"ג ע"ב) "אמר רבא, השתא דאמר רבנן לא ליקריב, אי אקריב לא מרצה", ועי' ברש"י שם שכתב "דאידחי ליה מדרבנן - וכו' - ושוב אינו חוזר ונראה, ואע"פ שהכשירין שבהן ראויין להקרבה, הואיל ונדחה מלהקריב לכתחילה מחמת הפסולין המעורבין בהם, נדחו לגמרי דהוי להו כפסולין", ואנו רואים מזה שני דברים: הסבה שהוא מה שאמרו "לא ליקריב" הוא רק דרבנן, והוא רק דין של לכתחילה, אבל סוף סוף המסובב הבא מזה הוא כבר דין דאורייתא ופסול גם בדיעבד.
הוהמרחק שבין הסבה והמסובב בא, מפני שבקדשים יש דין דאורייתא, שכיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה, וס"ס גם דיחוי מדרבנן וגם דיחוי של לכתחילה נקרא גם כן דחוי, ממילא, יש בזה כבר דין דאורייתא, שכיון שנדחה אינו חוזר ונראה אפילו בדיעבד.
ווזהו מפני שע"י הסבה הוקבע שם חדש על זה, השם של דחוי, והמסובב בא כבר לא ע"י הסבה הראשונה אלא ע"י השם שהוקבע הנ"ל, וזהו כבר דין דאורייתא שמעכב אפילו בדיעבד.
זובדיני ממונות עי' מה שכתבתי בספרי ד"מ דה"ק שמעתתא א' (פרק ה') לתרץ את מה שמקשים על הא דכתב הרמ"א בח"מ סי' ה' (סעיף ב') "וי"א, דאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין" מהא דח"מ סי' כ"ח (סעיף ד') שהלכה פסוקה היא בקבלת עדות בלילה ש"אפילו היו עדיו רדופים לילך למדינת הים אין דנים עפ"י אותה קבלה", ושם אינו חולק הרמ"א?
חואמרתי דיש לחלק בין דין ובין ב"ד, דרק בדין יש לחלק בין לכתחילה ובין דיעבד אבל לא בבית דין, משום דבית דין זהו שם התואר, ואם לכתחילה אינם דנים, הנה מה שבדיעבד דיניהם דין הוא רק מעין מקרה, אבל אין להם השם ב"ד, דכל עיקרו מורה על הקביעות.
טוזה ההבדל בין שאם עברו ודנו דיניהם דין ובין קבלת עדות, דבהאחרונה אנו דרושים דוקא לב"ד, דבלי זה הוה עד מפי עד, ומהו ההבדל בין אם סתם אנשים מקבלים את העדות שאז נקרא עד מפי עד ובין כשהדיינים מקבלים את העדות, זהו לא מפני הידיעה שהאחרונים יודעים יותר את הדינים, אלא מפני שקבלת עדות זהו תפקיד של בית דין, הקביעות שבדבר, ואם לכתחילה אין להם לדון בלילה שוב לא נקרא ב"ד ופסולים כבר אף בדיעבד.
יוגם כאן המרחק שבין הסבה, שיש בה עכוב רק לכתחילה, ובין המסובב, שע"י כך פסול אף בדיעבד, הוא רק מתוך כך שע"י הסבה בא שינוי השם, כלומר, שמפני זה שאינם יכולים לדון לכתחילה כבר אין להם שם התואר בית דין, ובלי זה פסול אפילו בדיעבד.