מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 35
אאכן, מחלוקת על נקודת זו הנ"ל אנו מוצאים גם בראשונים. וזו היא המחלוקת העתיקה אי תפיסת מועלת בספק אפילו במקום שהתופס טוען ברי והדינים עתיקים בזה.
בכי באמת כל השקלא וטריא אי תפיסה מועלת אי לא, סובבת, כאשר כבר ביארנו, על הנקודה הזו: אם חזקת מרא קמא היא חזקה המכרעת ככל חזקות דמיעקרא או שזה רק מצד חזקת ממון, אבל אפילו אם אנו מניחים כהצד הראשון שזו היא הסברא של אלה הסוברים שתפיסה אינה מועלת, עדיין יש לשאול הלא גם כל החזקות דמעיקרא הבאות בתור הכרעה אינן מכריעות רק למי שספק לו הדבר, וכאן כשתפס וטוען ברי הרי אין לו שום ספק ומה לו להתחשב עם החזקה דמעיקרא?
גאך שוב אותו הספק, אם אנו מביטים בדיני ממונות מנקודת הבעל-דין או מנקודת הבית-דין, ובמקרה שיש ספק לבין דין ואין ספק להבעל דין איך להתנהג, ובזה היא המחלקת כשהתופס טוען ברי, שאם אנו מביטים מנקודת הבעל דין ולו אין שום ספק תפיסתו מועלת אפילו אם חזקת מרא קמא היא חזקה המכריעה, אבל אם אנו מביטים מנקודת הב"ד ולהב"ד ספק הדבר וכבר הוכרע הספק ע"י חזקת מרא קמא שום אין התפיסה מועלת.