מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 38
אואגב אורחא עי' בגיטין (י"א ב') "כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם אעפ"י שחותמיהן עובד כוכבים כשירים", ובגמרא שם "בשלמא מכר מכי יהב זוזי קמייהו היא דקנה ושטר ראיה בעלמא היא, דאי לא יהיב זיזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבו ליה שטרא" וכתב בהגהות אשרי ע"ז, "וא"ת, א"כ משה ואהרן אמאי לא מהימנו הא ודאי לא מרעו נפשייהו? וי"ל, דעכו"ם אינם פסולים מן התורה אלא משום שהם גזלנים והני דידעינן בהו דלא מרעו נפשייהו מהימני". שבאמת תמיהא גדולה היא דאשתמיטיה ליה גמרא מפורשת בב"ק (פ"ח ע"א) שהשקלא וטריא שם הוא בעבד אם פסול לעדות מן התורה, מפני דכתיב "והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו" והספק הוא, אם עבד הוא בכלל אחיו, אבל עכו"ם שבודאי לא בכלל אחיו הוא, איך יתכן שלא יפסול מן התורה?
בושם בהגהות אשר"י מסיק, שבאמת רק מתקנת רבנן המינוהו, אבל באמת מפשטות הגמרא משמע, שהמדובר הוא מדאורייתא, דאל"כ לא היה אומר כל כך בפשיטות "בשלמא"?
גאך לפ"ז ניחא, דהפסול בעכו"ם הוא כמו שמשמע בב"ק הנ"ל הוא מפני שבהזמה שכתוב "אחיו" לענין הזמה וזהו "עד שקר ענה באחיו" וגם "כאשר זמם לעשות לאחיו" וממילא פסול, מפני שזהי עדות שאי אתה יכול להזימה, אבל בשטר שס"ס לא צריכים בזה הגדה מפני "שעדים החתומים על שטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בב"ד", ובשביל כך פוסק הרז"ה באמת שבשטר אין הזמה ובכ"ז אין בשטר החסרון מפני עדות שאי את יכול להזימה, מפני, שכפי שאמרנו קודם, כל החסרון בעדות שאי אתה יכול להזימה היא בההגדה, ובמקום שלא צריכים להגדה אין החסרון הזה כמו בראו ביום ממילא אין בעדי עכו"ם פסול מן התורה בשטרות. ועי' שם עוד בגמרא על מה שר"ש אומר "אף אלו כשירים לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט, שמקשינן, "והא לאו בני כריתות נינהו" - ובתוס' "הוה מצי למיפרך והא לאו בני עדות נינהו" ולפ"ז יש לומר שבאמת אין קושיה רק מצד כריתות מפני שבגט, כפי שאמרנו מקודם, בכלל אין המושג של הזמה ואין בזה שום חסרון מצד עדות שאי אתה יכול להזים.
דועיקר קושית הגהת אשרי הנ"ל נמי אפשר לישב בפשיטות לפי' שביארנו, שבאמת בדיני ממונות אפשר לפסוק ג"כ עפ"י אומדנא, והא דאי אפשר לפסוק גם על פי עדים פסולים מטעם קורבה וכדומה במקום שהב"ד יודעים שלא משקרים, זה הוא מצד דבעינן "משפט השוה לכולכם", וממילא בערכאות שהכל יודעים שלא משקרים ואין גם החסרון מצד "משפט השוה", ממילא אפשר לפסוק על פיהם ואם עדות אין כאן אך אומדנא יש כאן.
הובאמת זה יותר מסתבר ונראה מהקושיה שם "אלא מתנה במאי קני לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא? ולדברי הגהות אשרי הנ"ל בלתי מובן, דקארי לה מאי קארי לה, הא אפשר להגיד "אין הכי נמי" כי כמו שכשרים לעדות בכל השטרות ככה ג"כ בשטר מתנה איננו כלל כספא בעלמא אם חתמו עדי עכו"ם שכשירים מן התורה?
ואכן, לפ"ז אתי שפיר כי בכל בשטרות אינו באים כנ"ל מצד אומדנא, אבל בשטר מתנה שהעדים המה פועלי הקנין אי אפשר לבא מצד אומדנא ואם אין עדות ממש אין שטר מתנה.