מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 56
אויש לפעמים שיש הבדל בין הדין כשהוא לעצמו ובין הבפועל של הדין, למשל בספיקא דדינא באיסורים שג"כ אזלינן לחומרא, שבדין כשהוא לעצמו הוא בספק, אבל ס"ס הדין שבפועל הוא בודאי שלחומרא אזלינן, ואז ממילא נופל הספק אם להביט על הדין כשהוא לעצמו או על הדין שבפועל.
בועי' ברמב"ם בפ"ז מהל' גירושין (הלכה ט"ו) "האומר ליבמה הרי את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ לך יבמיך הרי זו מקודשת הואיל ואלו קדשהו עתה היו קדושין תופסין בה מספיקא" ועיין במלמ"ל שם שמתמה על מרן הכ"מ שכתב שהקדושין תופסין באופן שכזה בודאי, ותמיהתו היא, כיון שס"ס יש ספק בדינא אם קדושין תופסין ביבמה לא היתה צריכה להיות מקודשת בודאי. והמחלוקת כמובן היא כבספיקא הנ"ל. ובמדת "בעצם ובפועל" נרחיב אי"ה את הדברים בהרבה ציורים בכהאי גוונא.