מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 79
אואמנם בכ"ז אי אפשר לכלול בחדא מחתא את כל המדות הללו כנ"ל כי אעפ"י, שכאמור, בזה הן שוות שכולן מלבד עדות באות רק לקבוע את הדין ולא את המציאות, בכ"ז יש עוד הבדל בין חזקה ורובא מצד אחד, ובין שאר המדות כמו מיגו שבועה עד אחד וכדומה, כי סוף סוף אלה האחרות באות לברור הדבר, אעפ"י שאין מבררות את המציאות ורק את הדין הן מבררות כנ"ל לא כן הראשונות כמו חזקה ורובא, הן בכלל לא נכנסות לסוג של ברור אלא לסוג של הכרעה, ההכרעה של ספק.
בבאופן שהיסוד של החזקה והרוב זהו הספק, למשל, כשאנו מסתפקים אם האשה נתקדשה אם לא אנו מעמידים אותה בחזקה פנויה, אבל אם ידוע שנתקדשה לא נאמר שאעפ"י שיש לה חזקת פנויה, בכ"ז היא מקודשת כי בזמן שידוע הדבר נופל כל המושג של החזקה, כי, כאמור היסוד של כל חזקה זהו הספק ובאין ספק אין כלל חזקה, וע"כ לא שייך להגיד שהידיעה שנתקדשה סותרת את החזקה, כי באופן שכזה אין מה לסתור כמובן.
גוכן, למשל, בט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה וכשאינו ידוע לנו שזה החנות הוא הכשר אז אנו סומכים על הרוב, אבל כשידוע שזה הוא חנות של נבלה לא שייך להגיד שלמרות הדין של רוב אסורה החתיכה הזו כי באופן שכזה בכלל אין מושג של הרוב, וג"כ כנ"ל שבאופן שכזה לא נגיש שהידיעה סותרת את הרוב, אלא שבזה אין המושג רוב בכלל ואין מה לסתור.
דאבל, למשל, בעד אחד שאעפ"י שאינו נאמן לעונשים ולחיוב ממון, שם ההגדרה היא שהוכחת עד אחד לא מספיקה, אבל סוף סוף יש בזה משום הוכחה, אעפ"י שלא היה מקודם שום ספק בדבר.
הועל יסוד זה בא הכלל המוסכם אצל הפוסקים, דלא חל היתר של בטול מרוב קודם שנודע התערובות, כי רק ידיעת התערובות שמזה בא הספק זהו היסוד של בטול ברוב, כי כאמור, באין ספק אין כלל המושג הזה.