מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יא; מציאות ודין 91
אונצטרך להגיד לפי"ז בנתערב קב חטין שלו בעשרה קבין של חברו, שאמנם לא יוכל לגבות מחברו קב חטין ממש, אך ורק דמי חיטין, כי על עצם החטין שוב שייך ביטול ורק מצד הממון שבחיטין הוא תובע ממנו א"כ אין לו אלא דמים בזה.
בואין להתפלא על זה. כי אמנם כך הוא הציור תמיד בגזלן, שאם שהוא קונה את עצם הדבר ע"י שינוי מעשה, יאוש, וכדומה, בכל זאת הוא מחויב לשלם את הדמים שמזה אנו רואים ג"כ חיוב דמים בלי החיוב של גוף הגזילה.
גואמנם שם יש לנו לומר, שחיוב הדמים הוא רק מסתעף מחיוב גוף הגזילה, ובכן זהו אפשר רק כשיתהוה עליו מקודם חיוב של גוף הגזילה, וכאן בבטול, לפי דברינו הרי לא התהוה עליו חיובו של גוף הגזילה מעולם, אבל באמת גם בגזילה אי אפשר להגיד שמתחילה מתהוה עליו רק חיובו של גוף הגזילה, וחיוב הדמים מסתעף רק כשפסק חיובו של גוף הגזילה, דאל"כ בגזל חמץ ועבר עליו הפסח ואבד החמץ אחרי הפסח לא יצטרך לשלם כלום, דכ"ז שהחמץ בעין אין עליו חיוב להשיב אלא רק גוף הגזילה, וכשנאבד אחרי הפסח כבר אין לזה דמים, ואמנם בשמ"ק בב"ק יש דעה שכזו, אבל זהו בסתירה לגמרא מפורשת בב"ק (ע"א ב') כאשר כבר הארכנו בזה בחיוב מדה ד' (אות י"ד), וע"כ שבשעת הגזילה מתהוה עליו גם חיוב דמים וע"כ "קרן כעין שגנב", וע"כ לא יפלא כלל, שאע"פ שע"י הביטול הוא קונה את עצם הדבר, יש עליו בכ"ז חיוב דמים כמו בכ"מ כשקונה את גוף הגזילה שעדיין נשאר עליו חיוב דמים.