מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 7
אוגם באין קנין באיסורי הנאה יש ציור של תרתי דסתרי, כלומר, שאם נימא שלא יקנה מצד שזה אסור בהנאה - תהיה סתירה, משום דע"י שלילת הקנין שוב לא יהיה אסור בהנאה, ולהיפך, אם נימא דיקנה שפיר מצד שאין זה איסור הנאה תהיה שוב סתירה, דע"י הקנין מתהוה שוב איסור הנאה.
בועל ציור שכזה כבר עמד הר"ן בע"ז (מ"ב ע"ב) בהא דאמרינן שם "גזירה דשמא מגבה לה והדר מבטל לה", שמקשה ע"ז מאין קנין באיסורי הנאה? והתירוץ הוא, משום דכיון דכל זמן שלא הגביה הישראל הוה לה ע"ז של כותי, דיש לה בטול ומקרי שפיר בר דמים להכי מצי לזכות בה, אע"ג דע"י זכותו הוי ע"ז של ישראל דלא מהני בטול, ובזה מתרצים ג"כ הא דפסק הרמב"ם דבקנה חמץ בפסח לוקה משום ב"י, דה"ל לאו שיש בו מעשה, אע"ג דאין קנין באיסוה"נ? משום דבקנה חמץ מעכו"ם נמי יש הציור הזה.
גולפי מה שביארנו מקודם, דבמקום שאין אנו מקפידים על תרתי דסתרי אפשר לבוא גם ב"הא בהא תליא", אפשר ללמוד מזה עוד, דאם ישראל ימכור ע"ז לעכו"ם דעא"פ, שכמובן, הוא עושה איסור בזה דמתהני מאיסורי הנאה אבל הקנין שפיר חל, אע"פ דלפני הקנין הוא אסור בהנאה ולא מועיל גם בטול, אבל כיון דע"י הקנין נעשה של עכו"ם ומועיל בטול שפיר חל הקנין, וכאן הוא הציור של "הא בהא תליא" שע"י הקנין נפקע האיסור הנאה.
דועלינו להוסיף בזה, שזה יתכן רק על היסוד שאיסור הנאה הוא ג"כ בכלל שלו, אלא שדינא הוא שאינו יכול להקנותו לאחרים, וממילא לא היתר הנאה הוא הסבה לחלות המכירה אלא להיפך דאיסור הנאה הוא הסבה לשלילת חלות המכירה, וע"כ אפשר לבוא בזה גם ב"הא בהא תליא וגם לא איכפת לו במקום שיש תרתי דסתרי כנ"ל.
הואמנם אנו מוצאים שהר"ן סבור שאיסור הנאה הוא בכלל אינו שלו לגמרי. והראי' שכתב בנדרים (פ"ה ע"א) "ומהא שמעינן, שהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים ליטול אותן בעל כרחו ואינו יכול לעכב, אע"פ שיכול לשאול על נדרו כיון דהשתא מיהו הא לא איתשל" וכו', ולפי דברינו, הרי שני הדברים יחד לא יתכנו?!
ואולם, באמת, אף לסוברים דאיסורי הנאה הוי בכלל הפקר, אך עכ"פ בפרטים הללו שהקשר הבעלותי לא נפסק ע"י האיסוה"נ, שם אנו זקוקים לקבוע את ה"אין קנין באיסורי הנאה", שמטעם זה לא יכול למכור גם במה שנוגע לפרטים הללו.
זדוגמא לדבר בקנה חמץ בפסח לענין עבירת בל יראה, שלפרט זה, ב"י, לא נפסק הקשר הבעלותי, אמת שהוא מצד ד"עשאן הכתוב כאילו הוא ברשותו", אבל עכ"פ זהו רק בנוגע לבעלים, ובכ"ז לא יוכל למסור את בעלותו בפרט זה לאחר, ועלינו לומר, דזהו גופא מה שאסור בהנאה הוא סבה לשלילת הקנין, וממילא זהו רק כשקונה מישראל אבל לא בקונה מעכו"ם, אחרי דלפני הקנין לא הוה כלל איסור הנאה באופן החלטי.
חוכן בעבודה זרה, דס"ס יש בזה קשר בעלותי לענין זה גופא שאנו מחלקים בין עבודה זרה של ישראל ובין ע"ז של עכו"ם, וכשאנו דנים לענין זה גופא שע"י הקנין נעשה לע"ז של ישראל. ואם נשתמש בזה בכלל של אין קנין באיסורי הנאה הוא רק בתור סבה שלילית לבטול הקנין שוב יש לומר כנ"ל, כיון דלפני הקנין אין זה איסור הנאה באופן החלטי שוב אין מניעה לחלות של הקנין כנ"ל.