מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 6
אאמנם גם בכלל דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אין ודאות מה נקרא אינו "שלו", אם העיכוב הוא מה שזהו שייך לאחרים או העיכוב הוא מה שזהו אינו שלו.
בכי מזה יסתעף נפקא מינה כשחסרים שני הדברים יחד, כלומר, בציור שאין זה בכלל שלו וגם אין בכלל של אינו שלו, למשל בהפקר, אם יכול לאסור או לא.
גובאמת אנו מוצאים ספיקא זה בירושלמי תרומות "אתם, פרט לתורם את שאינו שלו מה את עביד ליה, כתורם את שאינו שלו או כתורם את של חברו", ועי' במפרשים שהנ"מ הוא בהפקר.
דואמנם אפשר שיש הבדל ג"כ ביאן הגדר אין אדם תורם את שאינו שלו ובין הגדר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, כי תרומה שס"ס יש בזה חיוב בעצם הפירות הנה ה"אינו שלו" הוא רק סבה לעכב, ולא כן בהקדש שיש בזה גם משום קנין ככל הקנינים דעלמא.
האם כי הרש"ש בב"מ (מ"ט ע"א) מדמה בזה הקדש לתרומה ובזה מבאר בפשטות את סוגית הגמ' בנדרים (ל"ד ב') "היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זה הקדש", אמנם מכל שאר הראשונים נראה ברור, שבהפקר לא מועיל הקדש, וההבדל בין הקדש ובין תרומה שרק שם הוא הספק בירושלמי כנ"ל.