מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 27
אאולם באמת נראה לי דבברירה יש שתי מחלוקות, אחת אם בכלל יש ברירה או אין ברירה, כשאנו צריכים לברור האופן החיובי: ומחלוקת שניה כשאנו צריכים לברור באופן השלילי. אכן, בעוד שבמחלוקת הראשונה הלכה כמ"ד אין ברירה, הנה במחלוקת השניה אנו פוסקים יש ברירה.
בוהמחלוקת השניה של תנאים, זוהי המחלוקת בנדרים בריש פרק השותפין: "השותפין שנדרו הנאה זה מזה – אסורים ליכנס לחצר. ר' אליעזר בן יעקב אומר, זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו" – והלכה כר' אליעזר בן יעקב. וכל הראשונים עמדו על כך, מדוע הלכה כראב"י אחרי דהלכה פסוקה היא בכ"מ דאין ברירה? ובר"ן מאריך בזה הרבה ואומר: "לפיכך נראים לי דברים כפשטן, דברירה דהכא כברירה דעלמא, אלא משום דהך ברירה עדיפא פסקינן הכי כראב"י וכו' והיינו טמא משום דברירה דהכא עדיפא מברירה דעלמא, דהיינו טעמא דאמרינן בעלמא אין ברירה, לפי שאין ראוי שיחול דבר על הספק, ולפיכך האומר לסופר כתוב גט לאשתי ולאיזה מהם שארצה אגרש פסול לגרש, לפי שיש ספק משעה הראשונה בעיקר הגט לשם מי חל וכו', אבל הכא עיקרו של דבר מתברר משעה הראשונה ומעוטו לאחר מכן לפי שאף משעה הראשונה אין אנו מסופקים שלא יזכה כל אחד מהם בכל גוף חצר זה וכו', שהרי משעה הראשונה אנו יודעים שעתיד כל אחד לזכות בכל גוף חצר זה ויזכה בו כל שעה שירצה. הלכך כיון שעיקרו של דבר מתברר מתחילתו, ומה שהוא מתברר לאחר מיכן שלא נתברר מתחילה אינו אלא מעוטא וכו' כל כי הא גוונא יש ברירה" וכו' אבל מובן מאליו כמה מן הדוחק יש בזה, להבדיל בין אם הרוב אינו מבורר ובין אם המיעוט אינו מבורר?
גאבל באמת כאן היא המחלוקת השניה, ואחרי ששניהם, גם הת"ק וגם ראב"י, סוברים כמ"ד אין ברירה בכל המשניות האחרות, שכאמור כולן מדברות במקום שאנו דרושים לברור האופן החיובי, חולקים כאן הת"ק וראב"י במקום שאנו דרושים רק לברור האופן השלילי. וזהי עפ"י ההנחה הקודמת, ששותפות לפני החלוקה היא כולו לזה וכולו לזה, ואם אחד רוצה למכור את חלקו לשני, איננו דרושים בכאן גם להוצאה וגם להכנסה כבכל מקח וממכר, אלא די רק בהוצאה לבד, שהוא מסתלק מחלקו, וממילא שייך הדבר רק לשני, בהיות שגם מקודם היה לו כל הדבר. ובקצור: כאן דרוש רק הצד השלילי, לסלק את הדבר מרשות השותף ולא הצד החיובי, כי כי בזה לא נתחדש מאומה, כנ"ל.
דוממילא מובן, שכדי להגיד "זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו" – אין אנו דרושים כלל לברור האופן החיובי אלא לברור האופן השלילי, לברר שבשעה שהוא משתמש מסתלק השני מזה והוא נשאר בשלו, שלא היה חסר לו בכל האופנים ובזה גופא היא המחלוקת: ת"ק סבר, שגם באופן שכזה אמרינן אין ברירה: וראב"י חולק על כך, וההלכה כראב"י, אם כי הלכה בכ"מ שאין ברירה, כי ההלכה מחלקת באמת בין ברירה להאופן החיובי ובין ברירה להאופן השלילי, כנ"ל.