מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 13
אעפ"י רוב בשני דברים המתנגדים זה לזה הנה צד אחד בא ע"י איזה מעשה והשני ע"י שלילת מעשה, או אחד בא ע"י איזה עצם ותואר והשני ע"י שלילת העצם והתואר הנ"ל, אך לפעמים אנו מוצאים כשלשני הדברים המתנגדים יחד דרושים צדדים חיוביים, ואז נופל ממילא הספק, איך הן התוצאות בדרך הממוצע, כלומר, בשלילת שני הצדדים החיוביים המביאים לידי התוצאות ההתנגדיות מהו הדין. ומובן שזה תלוי בספק, איזה צד חיובי מהם נחשב לסבה ואיזה נחשב רק להעדר הסבה.
בלמשל, ההלכה דבקדשי ישראל מועלין, אבל בקדשי עכו"ם לא נהנין ולא מועלין, דיש כאן שני דברים מתנגדים זה לזה, מועלין ולא מועלין, ושניהם תלויים בעצמיים חיוביים, צד אחד ישראל וצד שני עכו"ם, אבל יש בזה גם דרך ממוצע, הקדש הבא ממילא, והספק נופל בזה, אם קדושת הישראל היא סבה למעילה, או להיפך, קדושת העכו"ם היא סבה לשלילת המעילה.
גואמנם אנו מוצאים מחלוקת הראשונים בזה. שיטת הרמב"ן היא דאין בזה מעילה, וזהו ששנינו במשנה מעילה (י"ג ע"א) "הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים - וכו' - מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן", והטעם הוא, לדעתי, כמו שמסביר בש"מ ב"ב (ע"ח ע"א) "דאפילו את"ל דחצר הקדש קונה אין מעילה בקניתה דבמאי דקדיש ממילא ליכא מעילה". ושאר הראשונים חולקים על זה ומפרשים דהטעם הוא משום דאין יד להקדש (עי' בתוס' מעילה שם) והמחלוקת מבוארת כנ"ל.