מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 14
א"כל הזבחים שנזבחו לשמן כשרים ושלא לשמן פסולים" (ריש מס' זבחים), וגם שם יש שתי תוצאות מתנגדיות הבאות משני צדדים חיוביים, לשמן ושלא לשמן. שממילא נופל הספק כנ"ל, אם הלשמן היא הסבה המכשרת, או השלא לשמן היא הסבה הפוסלת, ונ"מ בדרך הממוצע, כשלא יהיה "לשמן" ולא "שלא לשמן", ואע"פ שהלכה מפורשת היא שסתמא כשר, אין מזו ראיה, דהא הטעם שלשמן כשר הוא, משום "סתם זבחים בסתמא לשמן הם עומדים", ואפשר שזהו גופא נחשב לשמן, ולעולם הלשמן הוא הסבה המכשרת.
בועי' בספרנו "דרכי משה - דרך הקודש" ח"ב (שמעתתא י"ג), שהבאנו אי-אלו דוגמאות של דרך הממוצע ביניהם, כלומר, דחסר גם הלשמן, ר"ל, שאין גם הגדר של "סתמא לשמן קאי" וחסר גם השלא לשמן, ובזה הדין שכשר אלא שאין מרצה, משום דלענין הרצאה בעינן הלשמן בתור סבה גורמת, ולענין הכשר הבשר, הנה להיפך השלא לשמן הוא בתור סבה הפוסלת.