מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 15
אאמנם דרך הממוצע, כאמור, אפשר רק במקום ששני הדברים המתנגדים מתהוים, שניהם, ע"י צדדים חיוביים, אבל במקום שמתהוים אחד מצד חיובי והשני מצד שלילי, לכאורה לא יתכן בזה דרך ממוצע, דממ"נ או חיובו של הדבר או שלילתו, אבל גם בזה יש ציור של דרך הממוצע בדרך עיוני.
בנבאר את דברינו: למשל פנויה ואשת איש, טומאה וטהרה וכדומה, דבזה יש שני דברים המתנגדים שאחד מהם מתהוה ע"י פעולה חיובית והשני בא משלילת הפעולה. כשהיא פנויה, למשל, הנה האישות דרושה לפעולה מיוחדת ופנויה היא ממילא הפעולה הזו, ואח"כ כשהיא אשת איש הוא להיפך. וכן בטומאה וטהרה כמובן, ולכאורה, איך יתכן בזה דרך הממוצע? אבל אם לא יתכן זה בפועל הנה יש לנו הציור הזה בעיון, לפי מה שבארנו בספרינו באי-אלו מקומות, דגדר החזקה לפי שיטת הרמב"ם הוא, דמקום ספיקא, איננו מקבלים את שני הצדדים המביאים לספק ואנו מציירים לעצמנו כאילו גם זה וגם זה לא היו, וממילא נשאר הצד של העדר הסבה, למשל כשיש ספק אם היו קדושין או לא, שבודאי מעשה הקדושין הוא סבה לאישות, אבל אי אפשר להגיד שג"כ אי הקדושין משמש בתור סבה שתשאר פנויה, אלא שזה כבר בא מהעדר הסבה, וממילא אם היה ציור שכזה שלא יהיה לא מעשה הקדושין ולא אי מעשה הזה הנה ממילא היא נשארה פנויה, ובכל ספק אנו מציירים לעצמנו ציור שכזה וזהו גדר חזקה.
גוזהו שאמרנו דאע"פ שאין ציור שכזה במעשה הנה יש ציור בעיון.
דומכאן היה אפשר לפשוט את ספקנו (באות ד'), אם הכשרות שבעדים היא הסבה הגורמת לנאמנות, או להיפך, דהדברים הפוסלים הם הסבה לשלילת הנאמנות, והפשיטות - מזה גופא, דבספיקא אנו מעמידים את העדים על חזקת כשרות, שלפי דברינו זהו ציור של דרך הממוצע, ותפסינן בזה כאילו אינם כשרים ואינם פסולים.
האבל סוף סוף ראיה ברורה אין מזה, דאפילו אם נימא דלענין הנאמנות הכשרות היא הסבה הגורמת, אבל סוף סוף זה ודאי דלענין קביעת שם התואר, כשר או פסול, על האדם הנה מעשה הפסול הוא הסבה הגורמת לשם התואר פסול, והתואר כשר אינו דרוש לסבה גורמת, דממילא הוא כשר. ואע"פ שהספק הוא בנאמנות, אבל הלא זה מסתעף מהספק בתואר, ובזה אם יהיה ציור של יהיו: לא המעשים המביאים לכשרות ולא המעשים המביאים לפסול שממילא נשאר בכשרותו.