מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 69
אשבתי וראיתי דמה שתפסנו לדבר פשוט דאם הגנב ימכור לאחר שיהיה שותף בהשור או השה שאין בזה החיוב של מכירה, הנה באמת אין הדבר פשוט כל כך, לפי ההנחה ששותפות הוא כולו לזה וכולו לזה א"כ הרי יש מכירה על כל הבהמה או שזהו מצד המוכר שלהמוכר נשתייר איזה דבר, ומובן, שלהצד הראשון הנה זהו דוקא כשפרט את החלק שלא מוכר, אבל אם שותפות סתם בשל הבהמה, הלא אין שיור כלום להלוקח כי כל הבהמה קנויה לו, אבל אם נימא כהצד השני, הנה ק"ו הדברים ומה כשהמוכר משייר רק באחד ממאה שבו הוי שיור ואינו חייב משום מכירה הנה עאכו"כ כשהוא משייר לעצמו בכל הבהמה.
בוהנראה שבאמת יש בזה שקלא וטריא בתלמודא דמערבא, כי שם על המשנה דמרובה הנ"ל (הלכה ה') אנו מוצאים כדלקמן: "ר' זעירא בעי, מכרה חציין מהו, מכר חציה לזה וחציה לזה מהו, נשמעינה מן הדא מכרה חוץ מידה חוץ מרגלה, וכו' ר' אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו פטור" ועי' במפרשים כולם שואלים, היתכן הדבר כלפי לייא, אם שייר דבר שהנשמה תלויה בו חייב מכש"כ שצריך להיות חייב אם שייר רק דבר שאין הנשמה תלויה בו? והם מהפכים את הגרסא ולדעתם צריך להיות ממש ההיפך, שאם שייר דבר שהנשמה תלויה בו פטור ובדבר שאין הנשמה תלויה בו חייב, אבל באמת גם בזה לא תקנו, שס"ס אין אנו יודעים מהי הבעיא ומה הפשיטות. כי הלא הבעיא באה על המשנה שמכרה חוץ ממאה שבו" שלא משלם ד' וה'? אלא שכל הספק לדבריהם הוא מפני שבאמת הלוקח קנה את כל הבהמה, אלא שלא קנה זה בבת אחת אך מקודם קנה חציה הא' ואח"כ קנה את חציה הב', או שמכר לשניהם חציה לזה וחציה לזה, ובכן מאין הפשיטות על זה מהא דאמר דבר שהנשמה תלויה בו פטור וכו' ומה ענין זה להבעיא הנ"ל?
גולפי דברינו נאמר, דספיקנו זה הוא באמת ספיקא דירושלמי, ואע"פ שבהמשנה כבר מבוארת ש"מכרה חוץ ממאה שבו" אינו משלם ד' וה' עדיין הוא מסתפק ב"מכרה חציין" והספק הוא, כאמור, אם החסרון הוא מצד הלוקח שלא קנה כולו, או מצד השיור להמוכר, והספק השני "מכר חציה לזה וחציה לזה" הוא בדרך אם תמצא לאמר, שאם נאמר, שהחסרון הוא מצד השיור של המוכר, אבל באופן שכזה הרי אין גם שיור להמוכר ובכן הוא צריך להיות מחוייב, או אולי מכיון שבשעת המכירה להראשון היה שיור ולא הועמד עליו חיוב, ממילא אינו מחוייב גם מצד המכירה להשני.
דומביא על זה ראיה מהא דרבי "דבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ארבעה וחמשה" כפי הגירסא המקובלת, ואיך יתכן זה? וע"כ כנ"ל שמוכר חציה ואע"פ שמשייר לעצמו חציה השני וזהו דבר שהנשמה תלויה בו ג"כ חייב וזהו ההבדל בין משייר דבר שהנשמה תלויה בו ובין שמשייר דבר שאין הנשמה תלויה בו, כי אם הוא אומר, למשל, חוץ מקרנה חוץ מגיזתה, אין בזה משום שותפות, ובהקרן או בהגיזה אין ללוקח כלום ואין אנו קוראים בזה "וטבחו או מכרו" כי הלוקח לא קנה את כל הבהמה, אבל אם אמר, למשל, חוץ מהלב שהוא דבר שהנשמה תלויה בו, ע"כ יש לו להלוקח שותפות גם בהלב, כי בלי זה אין בהמה, ושותפות כאמור הוה כולו לזה וכולו לזה, ואנו מביטים בזה על הלוקח כנ"ל, ואע"פ שיש שיור אצל המוכר, כי מכיון ששייר לעצמו דבר שהנשמה תלויה בו הרי יש לו שותפות בכל הבהמה לא איכפת לן.