מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 73
אואמנם כאן יש עוד נקודה הגיונית בהכלל של "כל העומד". כי לפי מדת "סבה מסובב ויסוד ובנין" המבוארת אצלנו בחלק הראשון, יש להסתפק אם הכלל "כל העומד" הנ"ל נכלל במדה סבה ומסובב, כלומר, שהעמידה לזרוק, למשל, משמשת בתור סבה שאנו אומרים שכזרוק הוא, או שהעמידה לזרוק משמשת לנו בתור יסוד להדין שכזרוק הוא.
בוכבר הנחנו שם, שההבדל הוא בזה כי בנתבטלה הסבה לא נתבטל המסובב אבל "נפל היסוד נפל הבנין", והציור הזה יש כשנשפך הדם לפני הזריקה, וההבדל של רב אשי מבוסס על זה, שלענין דבר חיובי כמו לענין טומאת אוכלין אאנו צריכים "לכל העומד" בתור "יסוד" ולא כן לענין שלילי כמו לסלק את המעילה שם הכל העומד משמש רק בתור סבה לבד.
גואפשר עוד למצוא חזה עוד יסוד הגיוני: שרק בתוצאה חיובית יש לפעמים שהיא באה מתוך סבה ויש לפעמים שהיא באה מתוך יסוד, ולא כן בתוצאה שלילית שם אפשרית רק ציור של סבה ולא ציר של "יסוד", כי בחינת היסוד הוא שמחזיק את הבנין, וזה שייך רק בדבר חיובי ולא בדבר שלילי, שאין זה בבחינת בנין כמובן, ואנו צריכים בזה רק לאיזו סבה שתגרום את השלילה בתחילתה, אבל כיון שכבר היתה לא שייך להגיד שהיא זקוקה לאיזה יסוד כדי להתמשך כמובן.