מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יב; חיוב ושלילה 76
אוהבאנו את זה מפני שג"כ כאן יש לנו הציור של הבדל בין סבה חיובית לסבה שלילית, ואע"פ שהשינוי בדרך כלל הוא סבה גם להתוצאה החיובית וגם לתוצאה השלילית אבל לפעמים היא איננה מספיקה להתוצאה החיובית, ובכ"ז להתוצאה השלילית היא כן מספיקה וג"כ מפני שלהתוצאה החיובית אנו דורשים לסבה חיובית שינוי ממשי, ולהתוצאה השלילית די בסבה שלילית לבד שאיננו כעין שגזל.
בואמנם את עצם הנקודה ההגיונית שבזה אנו מוצאים כבר בירושלמי אם כי לענין אחר לגמרי לענין תנאי בגט, כי הנה בבבלי במס' גיטין (ע"ג א') איתא "ת"ר, הרי זה גיטך היום אם אמות מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש אינו גט, אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הרי זה גט, מ"ש רישא ומ"ש סיפא? שלחו מתם, אכלו ארי אין לנו. ובירושלמי והובא בתוס' שם אומר "טעמא רבא איכא, דברישא הרי לא מת מחולי זה, אבל בסיפא אם לא עמד קאמר, דלא עמד משמע בין מחולי זה ובין ע"י דבר אחר".
גוגם כאן הוא אותו ההבדל בין סבה חיובית לסבה שלילית, כשאמר אם מתי מחולי זה, תלה קיום התנאי בסבה חיובית, פעולת המיתה שתבוא מחולי זה, אבל כשאמר אם לא אעמוד מחולי זה תלה את קיום התנאי בסבה שלילית מה שלא יעמוד מחולי זה, וכשנפל עליו בית או הכישו נחש זה לא מספיק כדי לשמש בתור סבה חיובית, אבל מספיק בשביל לשמש בתור סבה שלילית. שסוף סוף לא עמד.
דואנו רואים שוב נקודה הגיונית ההולכת ונמשכת מן ראשוני הראשונים הירושלמי, עד האחרון שבאחרונים, רבנו חיים הלוי, אלא שבציורו של האחרון יש עוד נימה, הבדל בין סבה חיובית שתביא לתוצאה חיובית ובין סבה שלילית שמביאה לתוצאה שלילית כנ"ל, בעוד שההבדל שמבדיל הירושלמי אין הבדל בהתוצאה, כי התוצאה היא לעולם חיובית, קיום המעשה של הגט, אך ההבדל הוא בהסבה אם היא חיובית, או שלילית כנ"ל.