מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 1
אשלילה והעדר
בלשלילה יש שני מובנים, מובן שלילת הדבר ומובן העדר הדבר, למשל, אם מכבים את הנר, הנה פעולת הכבוי שוללת את האור וזהו שלילת הדבר אבל הנר שדלק עד לבסוף וכבה מאליו זהו העדר האור, כי לא היה כאן דבר השולל של האור אלא האור נעדר ממילא.
גובקצור אפשר להגדיר את ההבדל בין שלילה להעדר כדלקמן: כי השלילה באה לכה"פ במחשבה אחרי החיוב, לא כן העדר שזה בא גם במחשבה לפני החיוב, כשאנו צריכים לתפוס מושג שלילי אנו צריכים לצייר מקודם את החיוב שהשלילה שולל אותו, לא כן מושג העדר שטרם שאנו תופסים אותו הוא בבחינת העדר ואחרי כך הוא מתהוה בתפיסתנו.
דוכן יש בדבר שלילי גופא שני מובנים דבר השולל כסדר ודבר ששלל חד פעמי למשל, אם כבו את הנר זהו דבר ששלל פעם אחת ואחר כך נמשך החושך ממילא אבל אם סוגרים את החלונות בתריסים, הנה זהו דבר השולל כסדר, באופן הראשון מרגישים את הדבר השולל רק רגע אחד ואחרי כך מתהוה זה להעדר הדבר, לא כן באופן השני מכל רגע ורגע מרגישים את הדבר השולל.
הובכלל העדר הדבר יש גם כן צמצום הדבר, למשל אם חתכו את הנר מלמטה בעודנו דולק וממעטים ע"י זה את זמן הדליקה, והביא להעדר הדבר בחלקו.
ווכל ההבדלים האלה נמצאים ג"כ בהלכה, למשל, גם גירושין מתירים מאיסור אשת איש וגם מיתה מתרת, אבל הגירושין הם בבחינת שלילת הדבר של האישות, בעוד שהמיתה היא בבחינת העדר הדבר, כי הגירושין מתירים את האיסור של אשת איש בעוד שע"י המיתה אין אשת איש במציאות, כי אין האיש כמובן.
זוביותר באור, כי בודאי לא נגיד שהקדושין לכתחילה לא פעלו רק עד הגירושין, כלומר, שהאישות לא חלה מתחילה רק עד זמן של הגירושין, כי בודאי חלתה האישות לעולמית לכל ימי חייהם, אלא שהגט בא ומפקיע את האישות, אבל כשמת הנה אין זו הפקעת הקדושין אלא סוף החלות של הקדושין שהוא "הרי את מקודשת לי" וכשמת אין ה"לי" ואם כי בגמרא קדושין (י"ג ע"ב) יש שקלא וטריא מנלן דמיתה מתרת, זהו כדי שלא נגיד שיהיה איסור תורה מיוחד גם על אלמנה, אבל ס"ס מכיון שאין איסור תורה ע"ז לא חלו ממילא הקידושין לכתחילה רק עד המיתה.
חוכן יש הבדל בין גט לטבילה למשל מצד אחד לבין עירובין מצד השני, כי אע"פ שכולם המה מושגים של דברים שליליים גט לשלול את האישות טבילה לשלול את הטומאה ועירובין לסלק את איסור ההוצאה בשבת, אבל כאשר כבר ביארנו בח"א מדה ה' (אות לב) ההבדל, כמובן, הוא בזה שהראשונים, גט וטבילה, המה בבחינת דברים השוללים בפעם אחת, כי כיון שנשללו האישות והטומאה פעם אחת כבר נמשכים הדינים של פנויה וטהרה ממילא, לא כן בהשני, בעירובין, למשל, הנה בכל רגע ורגע של השבת הוא סבה להתיר את האיסור של הוצאה.
טובשחיטה אמרנו שם יש ספק אם זהו בבחינת הדברים הראשונים לשלול פעם אחת את האיסורים של אבר מן החי ונבלה, או שזוהי בבחינת עירובין, שמיום המיתה והלאה מתחדש האיסור נבלה אלא שהשחיטה מצד אחד פועלת היתר בכל רגע ורגע, ועוד נאריך בזה הרבה במדה זו.
יועכ"פ כמו שיש הבדלים הרבה בין שלילה לחיוב כמו שנתבארו בהמדה הקודמת ככה ג"כ יש הבדלים בין דבר שלילי ובין העדר הדבר כאשר יתבאר בהמשך דברינו במדה זו.