מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 20
אאמרנו דבמודה בקנס יש שני דברים. א) שההודאה לא מחייבת אותו. ב) שההודאה פוטרת, ולכאורה מנין לנו זאת כיון דיש רק פסוק אחד "אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע את עצמו"?
באכן באמת הדבר הראשון שההודאה אינה מחייבת בא לא מטעם קנס לבד, אלא מפני שזהו נכלל בסוג העונשים בכלל, שדינא הוא שכל העונשים האמורים בתורה אי אפשר להוציאם אל הפועל רק ע"י העדאת עדים, ואי אפשר לחייב עפ"י הודאה, אע"פ ששם בודאי אינה מועלת הודאה לפטור, אין שום מ"ד שיסבור שמודה בעונשים ואח"כ באו עדים שיפטור. ועי' בתוס' במכות (ה' ע"א) שתמהו על פירש"י שפירש על הא דאמרינן "גברא לאו בר קטלא הוא" לפני הגמ"ד שהוא משום דאילו הוה אתי ומודה הוי מיפטר, ומשיגים ע"ז וכתבו "דזה לא מצינו דא"כ כל חייבי מיתות ב"ד יכול להודות ולפטור עצמו? וכו' אלא "דאסור להורגו לפני גמר דינו".
גובזה אפשר לנו להבין שיטת הראב"ד שהביאה הש"מ בב"ק, דשאני פלגא נזקא משאר קנסות אף למ"ד פלגא נזקא קנסא, ולא מבואר כלל איך אפשר להפריד בין הדבקים, ממ"נ אם פלגא נזקא קנסא הרי זה נכנס בכלל כל הקנסות, ובאיזו נקודה נבדלת קרן? אכן אנו מוצאים דהראב"ד אמר זה בשני מקומות. א) בהא דאמרינן (ל"ג ע"א) הקדישו ניזק איכא בינייהו, דלר"ע קדוש, ועל הקושיה שהקשו גם בתוס', איך אפשר שיהיה קדוש מכיון דאי מודה מיפטר? מתרץ בתירוץ הנ"ל. ב) בהסוגיא דסוף המניח, דבכל הפרטים שפרטה המשנה שמה בסכסוך דברים בין הניזק והמזיק בקרן, דאמרינן המוציא מחברו עליו הראיה, דבכולהו אמרינן בגמרא "הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק, שהקושיה היא ג"כ, מדוע לא יפטר מטעם מודה בקנס? וגם שם מתרץ בתירוצו הנ"ל.
דולפי דברנו הנ"ל מובנת היטב כוונתו בזה, דנהי דקרן שוה לכל קנסות בזה, דאי מודה מיפטר, אבל הדין שלא נעשה חיוב כלל לפני הגדת העדים, הלא כאמור, זה בא לא מצד קנס, אלא משום דכל קנס יש בזה משום עונש. אבל בקרן יש רק הדין של קנס אבל לא הדין של עונש, וממילא לר"ע שפיר קדוש כשהקדישו אפילו לפני הגמר דין.
הוהטעם בזה הוא ג"כ פשוט דרק כל הקנסות שמשלמים יותר ממה שהזיק נכנסים ג"כ בכלל עונש, זאת אומרת, שכשם שיש עונש בגוף משום מעשי עבירות, כך יש ג"כ עונש בממון בשביל עבירות של ממון, אבל בקרן לא שייך עונש, חדא דאינו משלם יותר ממה שהזיק, אלא להיפך פחות, ושנית, דאין בזה כלל משום מעשה עברה, ומה גם דלמ"ד פלנא נזקא קנסא, הלא סתם שורים בחזקת שימור קיימי, ואם כי זה נכנס ג"כ בכלל קנס, אבל ס"ס בכלל עונש לא נכנס, אלא דהקנס הוא שישלם להניזק חלק על הפסדו בממון.
ווהטעם דבכל העונשין וגם אלה הקנסות, שכאמור הם ג"כ בגדר עונשין לא נעשה החיוב כלל אפילו לצאת ידי שמים עד שהב"ד יגמרו את דינם הוא אין חיוב אפילו חיוב בכח על הבעל דבר בעצמו, אלא רק על הב"ד, כלומר, דהאדם המחוייב מלקות או מיתה אין הגדר, שעצם החיוב מוטל עליו והב"ד רק מוציאים את החיוב מכח אל הפועל, אלא שכל עצם החיוב הוא רק על הב"ד, שהמצוה על הב"ד לעונשו, וככה הוא ג"כ בקנסות שיש בהם כאמור גם משום עונש, וממילא לא שייך בזה אפילו חיוב לצאת ידי שמים כל זמן שאין גמר דין, ולא רק בקרן שס"ס מצד הקנס הוא מחוייב ליתן חלק בההפסד של הניזק, והב"ד רק מוצאים את החוב מכח אל הפועל, הנה גם לפני הגמ"ד יש חיוב לכה"פ בכח.