מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 22
אוהנה הרמב"ן הביא ראיה דמהני מיגו בקנס מהא דאמרינן בבבא קמא "ונימא ליה איתי ראיה מעריקנא ליה לאגמא? כגון דקדם בע"ד ותפסיה" והוא מפרש, שהכוונה הוא מטעם מיגו.
בולפי דברינו אין ראיה מזה רק על קרן, אבל לא על שאר קנסות וגם בזה קרן שאני, דבכל הקנסות שהוא מטעם עונש ואי אפשר להוציא שום עונש אפילו ע"י האומדנא הכי מוכחת אלא דוקא עפ"י שני עדים, גם מיגו אינו מועיל דאם גם ע"י המיגו נתברר שהדבר הוא באמת, אבל ס"ס עדים אין כאן, ורק בקרן שכאמור החיוב נעשה תיכף בשעת המציאות אין אנחנו צריכים רק לברור, וגם מיגו הוא בירור.
גובזה מיושבת הקושיה שמקשה הקצוה"ח מהא דטבי עבדו של ר"ג ששם משמע דאינו מועיל מיגו, כמובן מאליו.