מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 42
אואת היסוד הנ"ל שהשחיטה היא בבחינת דבר המתיר, שהיא מתירה את האיסור אכילה שיש על כל בע"ח, ולא רק בבחינת העדר האיסור אנו מוצאים ג"כ בגמרא סנהדרין (קי"ב ע"א) "בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה, עיסה חציה של עיר הנדחית וחציה של עיר אחרת מותרת, מאי טעמא בהמה כמאן דלא פליגי דמי" וכו', והנה רש"י פירש משום "דלאו לשחיטה קיימי אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתת הבהמה ואין היתר אפילו להחצי שאינה של עיהנ"ד, דכי שחט לסימן של עיה"נ אין שוחט אלא ממית ולא מהני בה שחיטה כלל", והדברים ברור מללו, שלא מועילה השחיטה כלום אפילו לטהרה מידי נבלה, אכן הר"ן בחידושיו מתפלא על זה, דהא אחרי כן מיבעי ליה לר"ח גופא אי מועילה השחיטה לטהרה מידי נבלה, ואין זה דרך הש"ס שמה שפשיטא ליה מקודם יסתפק בזה אחר כך? וגם מדברי הרמב"ם משמע דאינה מטמאה כנבילה דהא כתב בפרק ד' מהלכות ע"ז (הל' י"ב) דבהמת עיר הנדחת אסורה בהנאה כשור הנסקל ושור הנסקל הלא מפורש הוא דאינו מטמא, ובכ"ז פסק בפ"ד מהל' עכו"ם (הלכה י"א) שבהמה חציה של עיר הנדחת אסורה?
בוע"כ מפרש הר"ן שהטעם הוא "דכיון דנשחט סימן אחד של עיר הנדחת אסור בהנאה אינו מתיר, וכו' והויא שחיטה שאינה ראויה ואינה מתרת באכילה לדברי הכל".
גואי אפשר להעמיד את דברי הר"ן הנ"ל רק עפ"י היסוד הנ"ל, שהשחיטה משמשת לנו בתור מתיר, ואם אין המתיר, אף שגם כן אין לא איסור אבר מן החי ולא איסור נבלה, דהא ס"ס הבהמה כבר איננה חיה, ולא נבלה ממש, אחרי דס"ס השחיטה מועילה לטהר מידי נבלה כנ"ל, וכמובן שאין ג"כ איסור טריפה בזה, בכ"ז מכיון שאין השחיטה משמשת לנו בתור מתיר יש בזה משום איסור אכילה, וזהו כמו הציור של הרמב"ם בשחיטת עכו"ם, והאיסור בזה הוא לא משום פעולת הנבול, דהא ס"ס היתה בכאן כמו בשחיטת עכו"ם פעולת השחיטה, אלא האיסור הוא מפני שהיא מתה ואין מה שיתירה.
דוכן גם הסברו של הר"ן בדינא דהרא"ה דשוחט בהמת חברו לשם עכו"ם שאע"פ שאין בזה איסור הנאה מטעם שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, בכ"ז אסורה באכילה, דהטעם הוא משום "דנהי דלא אסר לה לא שרי לה", ג"כ אי אפשר להסביר רק עפ"י היסוד הנ"ל, דהא ג"כ קשה להגדיר בזה מהו שם האיסור כאן, אין כאן לא אבר מן החי ולא נבלה ממש דהא ס"ס אינה מטמאה, דלא גרועה משחיטה לעכו"ם אף בבהמה שלו שג"כ אינה מטמאה כמבואר בב"ק (ע' ע"א) ובחולין (פ"א ע"ב), ואין ג"כ האיסור של עבודה זרה מאחרי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אלא שכל האיסור בזה הוא מטעם "שלא שרי לה", וכאמור שבאין שחיטה המתרת אז ממילא יש איסור, האיסור של בהמה מתה אף שאין על זה שם נבלה.
הורק ע"י כך נבין את המחלוקת של ר"ש ורבנן, אם שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה או לא, שלכאורה קשה להבין בזה, שס"ס האיסור לא בא מחמת השחיטה אלא מחמת איסור אחר כמו "השוחט ונמצאת טריפה והשוחט חולין בעזרה" ומדוע לא תהיה שמה שחיטה אף לענין ד' וה' כמבואר בב"ק (ע' ע"א) או לענין כסוי הדם כמבואר בחולין (פ"ה ע"א)?
ואם לא כנ"ל ששם השחיטה בא על המתיר שבה ומאחרי שס"ס על ידי שחיטה שאינה ראויה לא בא הדבר המתיר מזה, נופלת בזה המחלוקת כנ"ל.
זואפשר להטעים עוד יותר את המחלוקת הזו עפ"י מה שהנחנו במדת "שתי סבות המתנגדות זו לזו" (באות כ"ד) שבכל מקום ששתי סבות חיוביות מתנגדות זו לזו והן באות בבת אחת, נופל ממילא הספק, אם גם באופן זה הן בבחינת הפקעה, כלומר, המסובב מהסבה הראשונה כן חל, אלא שהסבה השניה באה ומפקיעה את המסובב הנ"ל, או שבאופן שכזה לא חלתה כלל הסבה הראשונה, והציור הזה יש לנו גם כאן שהשחיטה היא מצד סבה להתיר ומצד השני הרי תיכף בשעת השחיטה יש משום סבה שניה לאסור כמו בטריפה או בחולין בעזרה, אם אנו אומרים שהסבה השניה מפקיעה לגמרי את הסבה הראשונה ואין כאן סבת ההיתר של השחיטה. אע"פ שבכל האופנים אין בזה משום נבילה, כי כאמור לענין זה שלא תהיה נבילה אין השחיטה משמשת בתור סבה אלא בתור העדר הסבה, או לא, ובזה היא המחלוקת ר"ש ורבנן.