מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 58
אולכאורה החקירה הזו תלויה בהטעם של חזקת שלש שנים בקרקעות כפי המבואר בב"ב (כ"ט ע"א) "אלא אמר רבא שתא קמייתא לא קפיד אינש תרתי לא קפיד, תלת קפיד, א"ל אביי, אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישיב, דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא דידהו, הכי נמי דלאלתר הוי חזקה? וכי תימא הכי נמי? אם כן נתת דבריך לשיעורין? אלא אמר רבא, שתא קמייתא מיזדהר אינש בשטרא, תרתי ותלת מיזדהר, טפי לא מיזדהר", והנה להטעם הראשון שכל חזקת ג' שנים הוא רק מכח ההוכחה מה שלא מיחה, שאנן סהדי "שתלת קפיד", ומכיון שלא קפיד זהו סימן מובהק שמכר לו או שנתן לו במתנה. אם כן להטעם הנ"ל בקרקע בכלל אין הגדר שכל מה שביד האדם שלו הוא, אבל להטעם השני "שעד תלת שנין מזדהר אינש בשטרא טפי לא מזדהר", הנה להיפך, "שעד תלת שנין" יש ראיה שצדקו דברי המערער, ואחרי תלת אין ראיה על כך מפני שאפשר שהיה לו שטר ונאבד, אבל עדיין השאלה היא מהי הראיה שכדברי המחזיק כן הוא, וע"כ עלינו להוסיף, שגם על הקרקע נאמר "חזקה כל מה שביד האדם שלו הוא" אלא שעד תלת שנין יש ראיה להיפך כנ"ל.
בבאופן שלטעם הראשון, מה שצריכים בקרקעות שטר ראיה שהשדה הוא של הלוקח הוא מצד חזקת מרא קמא, ולהצד השני הוא להיפך, כל החזקת מרא קמא הוא מצד שרגילים לכתוב שטר על זה.
גויוצא ג"כ שלהצד הראשון מחאה הוא בגדר העדר החזקה, כי כל החזקה בחזקת הבתים הוא מה שלא מיחה במשך השלש שנים, וכיון שכן מיחה הרי יש בזה העדר הסבה של החזקה, אבל להצד השני, הנה גם במחאה, ס"ס יש סבת החזקה, החזקה מה שבידי האדם שלו הוא, כנ"ל, אלא שהמחאה שוללת את החזקה הנ"ל, מטעם שכיון שמיחה היה לו להזהר בשטרא.
דוהנה אחרי שהמסקנא הוא כהטעם השני, ש"מ הוא כנ"ל, שהמחאה שוללת את החזקה, ולא בגדר העדר כנ"ל.
הועי' שם (כ"ט ע"ב) "ההוא דאמר ליה לחבריה, מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה, מינך זבינתיה ואכלית שני חזקה, א"ל, אנא בשכוני גוואי הואי אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה, זיל ברור אכילתך, אמר ליה רבא, הכי דינא, המוציא מחברו עליו הראיה". ועי' ברשב"ם "המוציא מחברו היינו מוכר שהרי הלוקח מוחזק".
ווכאן בולטת המחלוקת, אם גם בקרקע יש המושג מוחזק. ורבא שאמר על זה המוציא מחברו עליו הראיה, לטעמו אזיל אחרי שחזר מהטעם הראשון ונתן הטעם של "עד תלת שנין מזדהר", כנ"ל, שזה בנוי על היסוד שגם בקרקע יש חזקה שכל מה שביד האדם שלו הוא", כנ"ל, אבל ס"ס כיון שהלכה כר' נחמן, ש"מ, שהאמת הוא שבקרקע אין המושג של "ביד האדם".