מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 57
אגם בחזקה, חזקת הבתים ומחאה יש לחקור, אם המחאה היא בגדר שלילה, שלילת החזקה, או בגדר העדר, העדר החזקה.
בוהחקירה הזו נובעת מספק אחר בהאי מלתא דפשיטא לן תמיד, דרק במטלטלין אנו הולכים אחרי חזקת ממון, ובקרקע אנו הולכין אחרי חזקת מרא קמא ולא אחרי מי שמחזיק עכשיו, אם זהו בכלל מפני שבקרקע לא שייך בכלל הגדר מוחזק, או מפני שלעומת המוחזק יש ראיה להיפך, מה שאין לו שטר על זה, כי בקרקע רגילים לכתוב שטר מהמוכר להלוקח.
גוהספק הוא בצורה שכזו: זהו ודאי שבקרקעות אנו מביטים אחרי מרא קמא, ומי שאומר שקנה את הקרקע אם עדיין לא החזיק שלש שנים, הוא צריך להראות שטר על זה, אך מהי בכאן הסבה ומהו המסובב, אם מפני שבכלל לא שייך בקרקע המושג מוחזק, ולכן מי שאומר שקנה את הקרקע צריך להביא שטר על זה, או להיפך, מפני שדרך בני אדם לכתוב שטר ראיה על זה, על כן אין אנו מביטים אחרי המוחזק.
דועלינו עוד להוסיף על זה, לפי מה שכבר ביארנו במק"א את ההבדל בין חזקת מרא קמא או חזקת ממון הבאה להכריע את הספק, לבין חזקה כל מה שביד האדם שלו, שזו קובעת שבכלל אין בזה שום ספק, כי כל היסוד של גזילה מיוסד על זה והאדם אינו נאמן לומר "אין חטפי ודידי חטפי", ובודאי במקום שיש לנו ספק, או כלשון הגמרא במקום שיש "דררא דממונא" אנו מכריעים את הספק עפ"י חזקת מרא קמא, אך ספיקתנו הוא במקום שאנו באים במטלטלין מצד חזקה מה שביד האדם שלו הוא ובקרקע יכול המערער לבוא ולטעון, אם זה לא החזיק בקרקע שלש שנים, אם זהו מטעם שבקרקע בכלל לא שייך להגיד "מה שביד האדם" או מטעם הראיה שאין לו שטר על זה.