מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יג; שלילה והעדר 66
אוע"י זה אפשר לנו להאיר אור נוגה בהסוגיא של נסכא דרבי אבא שעד אחד העיד שחטף את הנסכא והוא אמר "אין חטפי ודידי חטפי, אמר רבי אבא, היכי נידייניה להאי דינא, לישלם? ליכא תרי סהדי. ליפטריה? איכא חד סהדי, לישתבע הא אמר מיחטף חטפה וכיון דאמר דחטפה הוה ליה כגזלן, אמר רבי אבא, הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע, וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם". וכל הראשונים שאלו, אמאי לא יהיה נאמן בשבועה במיגו דאי בעי אמר לא חטפי כמו שאנו אומרים בפ' המוכר את הבית (ע' ע"א) שבמפקיד אצל חברו בשטר נאמן לומר החזרתי לך בשבועה מיגו דאי בעי אמר נאנסו?
בותירוץ הריב"ם הוא, "דכיון דאיכא אחד המחייבו שבועה מן התורה, כן הוא הדין שישבע להכחיש העד או ישלם ואין מועיל מיגו לפטור", ותירוצו בלתי מובן כלל, דההסבר הרגיל הוא שעד אחד הרי הוא כשנים. אבל אין זה מובן כלל הוא דבשנים אין מיגו שאם יכחישם לא יהיה נאמן, אבל בעד אחד נהי דהוה כשנים, אבל ס"ס יש עצה להכחישו ע"י שבועה שלא חטף ומדוע לא יהיה נאמן כשאומר דידי חטפי במיגו דאי בעי אמר לא חטפי?
גאבל בהמשך להיסוד הקודם במיגו אפשר עוד לחדש יותר ולקבוע, שבמיגו יש אותו הציור של אונס, שכבר הוכחנו במדה זו, שלא רק שאין אונס מחייב, אלא גם שאין אונס שולל איזה חיוב שבא מצד אחר, והאונס מביא רק להעדר התוצאות. - ואגב אורחא יש להביא מלבד הראיות שהבאנו למעלה עוד ראיה מגנב וגזלן, שפשיטא לן, שאם נאבד דבר הגניבה והגזילה אפילו באונס גמור ג"כ מחוייב לשלם, ואין שום הוה אמינא שנגיד על זה אונס רחמנא פטריה, מפני שכנ"ל האונס יכול רק לשמש בבחינת העדר, העדר בתוצאות מפעולה שנעשית ע"י אחר, אבל אין האונס יכול לשלול חיוב שכבר נתהוה עליו מצד פעולת הגניבה והגזילה.
דואותו הציור יש ג"כ במיגו, שהמיגו לא רק שלא יכול לשמש בתור סבה חיובית לחייב עי"ז חיוב חדש מה שלא היה לולי המיגו, אלא שג"כ לא יוכל לשמש בתור סבה שלילית להביא פטור חדש, אלא המיגו יכול לשמש רק בתור העדר, שאם יש לו לאחד מן הצדדים מיגו אז זהו מביא להעדר התוצאות של הטענות הבאות מהצד השני. כמו, למשל, כשאנו שואלים "מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע", שלשיטת התוס' הקושיה היא, שנאמין אותו שאי בעי היה כופר הכל, שהמיגו משמש בזה רק להעדר התוצאות של טענות התובע, ואין אנו זקוקים להגיד שאנו מאמינים בפועל ממש את טענות הנתבע, וכן אותו הדבר באומרת משארסתני נאנסתי שאנו מאמינים אותה מצד מיגו של מוכת עץ, שגם שם אין אנו צריכים להגיד שאנו מאמינים בפועל ממש לדבריה, אלא שאין אנו מאמינים לדברי התובע שזהו הבעל שאומר שעד שלא ארסתיך נאנסת, וממילא לא מפסידה כתובתה.
הבקצור, כל מיגו מועיל רק להעדר התוצאות של תביעת הצד השני אבל אין מיגו לא לחייב חיוב חדש ולא לשלול חיוב שכבר היה אף בלי טענת התובע. וזהו ההסבר של הריב"ם, שכבר ידועה היא החקירה בעד אחד המחייב שבועה ומתוך שאינו יכול לישבע זהו סבה שניה לחייב אותו ממון, ובכן השבועה היא בבחינת חיוב, או שבאמת העד מחייב לכתחילה ממון אלא שדין הוא שהשבועה משמשת בתור פטור לשלול את החיוב, וכשלא יכול לישבע ממילא נשאר חיוב ממון מצד העד, ונמצא לפ"ז שהשבועה היא בבחינת פטור. ומדברי הרמב"ם משמע להדיא שיאמר כהצד השני, ואם נבוא בזה מצד מיגו הרי המיגו ישמש בזה לא להעדר התוצאות של תביעת התובע לחוד, אלא כדי לעשות פטור חדש, כי החיוב כבר ישנו מצד העד וע"י מה שישבע דידי חטפי במיגו דאי בעי היה נשבע שלא חטף יביא לפטור חדש, וזה איננו בכח המיגו כנ"ל.