מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 15
אובזה אפשר להצדיק ג"כ את שיטת הראשונים שהביא שם הר"ן בהמשנה של "יש נדר בתוך נדר" שהם סוברים "דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת, שאם אמר, קונם עלי ככר זה, קונם על ככר זה חייב ב'" והר"ן שם הראה שהמה, הראשונים הנ"ל, טועים לגמרי בדבר משנה, מפני שכל המשנה וכל סוגיית הגמרא מראית שבנזיר אינו מחייב שתים על אכילה אחת בשום אופן.
באבל לפ"ד אפשר להצדיק גם את הראשונים הנ"ל, כי אמנם לא לחנם הביאו הראשונים הנ"ל את הציור שחייב ב' רק על האומר קונם ככר עלי ב' פעמים, ולא אמרו את זה על ציור המשנה גופא המדברת באומר הריני נזיר ב' פעמים, מפני שבנזיר כיון שהאיסור הוא מצד בל יאכל ובל ישתה, הנה אע"פ שגם הנזירות השניה חלה בעצם, אבל סוף סוף בפועל אינו מחוייב שתים, כמו בכ"מ באין איסור חל על איסור, שגם כך האיסור השני חל בעצם כנ"ל, אך סוף סוף אי אפשר לחייבו שתים מצד שני איסורים הבאים באכילה אחת, לא כן בקונם ככר זה ב' פעמים כיון שס"ס הדין של יש נדר בתוך נדר, שהנדר השני ג"כ חל בעצם, אז כבר אפשר לחייבו ב' גם בפועל מצד שיש כאן ב' דברים כנ"ל, ב' פעמים "לא יחל" הבאים מצד שתי קבלות כנ"ל.
גואם כי גם בנזירות יש ג"כ בל יחל כמבואר בנדרים (דף ג' ע"א וע"ב), הנה כבר ביארנו במידת "עצם והסתעפות", ששם כל הבל יחל הוא רק מצד ההסתעפות הבאות מהאיסור של בל יאכל ובל ישתה, ואי אפשר שלא יעבור את "הבל יאכל ובל ישתה" גופא ויעבור את הבל יחל.
דובאמת אותם הראשונים הסוברים דנדר חל גם על איסור תורה, ואם נדר של"א על נבילות וטריפות חייב שתים, ע"כ שבאים גם כן מטעם זה, מפני שלולי זה אף שאי אפשר לבוא בנדר על נבילות וטריפות למשל מצד הטעם של "מושבע ועומד מהר סיני", עפ"י ההסבר שהסבירו שנדר הוא איסור חפצא, עלינו עדיין לבוא מצד אין איסור חל על איסור, ואע"פ שאמרו שיש בזה איסור מוסיף אין הדברים כפשוטם ממש, דהא ידוע שאם אין מההוספה נ"מ לשום איש אחד בעולם, לא הוי בכלל איסור מוסיף, אלא ג"כ מטעם הנ"ל שכיון שס"ס עצם הנדר חל ג"כ על נבילות וטריפות, תו אי אפשר לבוא מצד אאחע"א, מפני שיש כאן שני דברים אכילת הטריפה והאמירה שעובר על זה בל יחל מצד הקבלה הבלתי נכונה.
הונצטרך להוסיף גם כן, שמה שהנדר חל על כל האיסורים שבתורה לשיטת הראשונים הנ"ל, אין זה דוקא מצד שכל האיסורים שבתורה המה איסור גברא ונדר הוא איסור חפצא, כי הלא גם כן "יש נדר בתוך נדר" אע"פ ששניהם המה איסור חפצא.
וואותם הראשונים הסוברים שנדר חל על נבילות וטריפות יכולים ג"כ לסבור את שיטת הראשונים הנ"ל על הא דיש נדר בתוך נדר.
זואותם הראשונים החולקים על זה אפשר ששטח מחלוקתם הוא בשטח המושג של בל יחל דברו, שהארכנו בזה בס' ד"מ הנ"ל בחקירה, אם זהו מצד שלילת הקיום או מצד הקבלה הבלתי נכונה, ונ"מ, אם אמר קונם ככר זה עלי ואכלו, אם הוא עובר את העברה מצד האכילה, או מצד מה שאמר קונם ככר זה עלי.
חוכל מה שדברנו בהצדקת הראשונים שהביא הר"ן, הוא רק על היסוד שזהו מצד הקבלה, כמובן, אבל אלה החולקים על זה, סוברים שזהו מצד שלילת הקיום, ממילא אין מקום לכל הדברים האלה כמובן.