מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 39
אאמנם לפי הנחתנו דהפקר בי"ד הפקר, יועמד מדאוריתא רק על הבפועל, ולא על הבעצם, מובן מאליו, דזה לא שייך לעניני בכורה, דזהו ההבדל בין כל הקדש ובין קדושת בכורה, דבכל הקדש אנו צריכים שיהיה של המקדיש בתור שלו וגם בתור ברשותו, כלומר: שתהיה לו בעלות גם בעצם וגם בפועל, לא כן בבכור שמאליו הוא קדוש והקדושה באה ע"י פטר רחם ורק שיש מיעוט בשל עכו"ם או אפילו בשל הפקר, אבל עכ"פ לא בעינן שיהיה גם שלו בפועל, ואם יגזול עכו"ם את פרתו וילדה בודאי שיהיה בכור, ובכן אם היינו אומרים דקנין כסף בעכו"ם הוא רק מדרבנן היה צריך להיות הדין כשקנה ממנו עכו"ם בכסף דתהיה חייבת בבכורה, דעצם הבעלות של הבהמה היא של ישראל, וכן היה צריך להיות להיפך. כשקנה ישראל מעכו"ם כסף דתהיה פטורה מן הבכורה אחרי דעצם הבעלות הוא של עכו"ם.
בובזה נבין גם את שיטת רש"י דלר' יוחנן דמדאוריתא מעות קונות אם יקדש בו את האשה מקודשת, כמבואר (בב"מ מ"ח א'), שבכל האופנים המוכר אינו צריך להחזיר את אותו הכסף שקיבל אם יחזור בו הלוקח, באופן שאין כאן חסרון בפועל, שהרי אפשר לו להשתמש בכסף כחפצו הטוב, אלא שיש כאן חסרון בעצם הבעלות, כיון דס"ס הכסף אינו שלו, מאחרי שיש יכולת ביד הלוקח לחזור; ובקדושין הרי בעינן שיהיה גם שלו בעצם, ובשביל כך המקדש בחלקו אינה מקודשת. אבל שוב, כיון דמדאוריתא מעות קונות, הרי לפ"ד הנ"ל כבר אין חסרון מצד הבעצם אלא מצד הבפועל.