מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 38
אועי' בבכורות (י"ג א') בתוס' ד"ה קנה וחייבת בבכורה ואע"ג דאשמועינן קנה, איצטריך לאשמועינן דחייבת בבכורה דלא תימא קנה מספק או מדרבנן קא משמע לן דקנה קנין גמור, ועי' במהרי"ט אלגאזי שמפלפל בזה הרבה, דכיון דהפקר בי"ד הפקר מדאוריתא גם אם קנה ישראל מדרבנן נמי יהיה חייב מדאוריתא, או להיפך גם אם קנה העכו"ם מדרבנן נמי יהיה פטור בבכורה מדאוריתא. ובכן גם מהא דאמר "חייבת בבכורה ופטור מן הבכורה" נמי אפשר לחשוב שזהו רק מדרבנן?
באכן אפשר להסביר זאת גם עפ"י מה שכבר העירו הראשונים דכחם של בי"ד יפה רק בהוצאה ולא בהכנסה, כלומר, דאפשר להם רק להפקיע את הבעלות של אחד וממילא קונה השני, כמו בכל הפקר שכל הקודם זכה, וזה תלוי כידוע מהמקור של הפקר בי"ד הפקר, אם זהו מהפסוק "יחרם כל רכושו" שמזה אפשר לנו לדעת רק הוצאה, או מאלה הנחלות, שזהו גדר של ירושה שיש בזה גם הוצאה מרשות המוריש וגם הכנסה לרשות היורש, והדברים עתיקים. וכיון שהרמב"ם (בפ' כ"ד בסנהדרין) מביא רק את הפסוק של "יחרם כל רכושו" בתור מקור להפקר בי"ד הפקר, ש"מ דס"ל הפקר בי"ד הפקר הוא רק בהוצאה ולא בהכנסה, ממילא א"ש, דאם נימא דקנין כסף בעכו"ם הוא מדרבנן, היה אפשר לומר, דכשישראל נותן כסף לעכו"ם דיהיה פטור מן הבכורה, דאע"ג שהפקר בי"ד הפקר והפקיעו רשות העכו"ם, אבל עדיין לא נעשית קנינו של ישראל וכפי המבואר בתוספתא בפ"ב דבכורות "בהמת המדבר והקדש וגר שמת ואין לו יורשים, פטורים מן הבכורה".
גועי' במנחת חינוך (מצוה י"ח) שרוצה לומר דהש"ס דילן חולק על זה וס"ל, דבהמת הפקר חייבת בבכורה, ובאופן שכזה יש חידוש להיפך במה דאמר דכעכו"ם נתן מעות לישראל דפטורה מן הבכורה, דאעפ"י שהקנין מועיל מדרבנן, אבל סוף סוף לא נעשה של עכו"ם, אם כי הופקעה מזה גם רשותו של ישראל, ואם הוא אומר, שגם פטורה מן הבכורה בעכו"ם שנתן מעות לישראל, וגם חייבת בבכורה כשישראל נותן מעות לעכו"ם, הרי בע"כ בין אם נסבור דהפקר פטור מן הבכורה ובין אם נסבור שחייבת בבכורה בע"כ דקנין כסף בעכו"ם הוא מדאורייתא.