מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 41
אועי' שם במהרי"ט אלגזי, שמביא שגם בקדשה בחוב שיש לו על אחרים ע"י מעמד שלשתן - מקודשת מדרבנן, כמו שכתב רבינו ירוחם, וכן אם קדשה בשט"ח שיש לו על אחרים, למאן דס"ל דמכירת שטרות מדרבנן, דגם הקדושין אינם אלא מדרבנן; וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו בב"ב ולפ"ד הדברים מוכרחים, דבקדושין בודאי בעינן גם בעלות בעצם ולא רק בפועל, והראי' - דמקדש בחלקו אינה מקודשת, ובכל דרבנן יש רק בעלות בפועל.
בודבר זה שבכלל אנו מביטים בבעלות על הבעצם ולא על הבפועל, אנו למדים מהלכה הפסוקה, שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, ואפילו להשיטה המוסכמת, דכל בעלות שהיא לזמן אין זו בעלות בעצם, וס"ס גם במתנה על מנת להחזיר אי אפשר למקבל להחזיק את המתנה רק לזמן קצר, אלא מכיון שההגבלה באה בכאן לא מצד עצם הדבר אלא רק כדי שלא לעבור על התנאי אין זו הגבלה בעצם הבעלות אלא רק בהבפועל שבבעלות, שז.א. שכל החסרון הוא מה שאי אפשר לו להשתמש בפועל בהבעלות.
גונצטרך עוד להוסיף על זה, שכל הדין מה שאי אפשר להקנות דבר לאחרים רק כשהדבר הוא גם "שלו" וגם ברשותו, שז.א. לפי דברינו שההקנאה אפשרית רק כשאין הגבלה לא בעצם ולא בהבפועל שבבעלות, שכל הדין הוא רק מצד המקנה ולא מצד הקונה, כלומר: דודאי החסרון מצד שאינו "שלו" הוא חסרון גם מצד המקנה וגם מצד הקונה, אבל החסרון מצד ש"אינו ברשותו" הוא רק חסרון מצד המקנה, דלא יוכל להקנות אלא דבר שהוא ברשותו, דהא באמת לפי הנ"ל גם במתנה ע"מ להחזיר תיכף המקבל אינו מקבל כלום בפועל. ובכ"ז מתהוה הקנין על עצם הבעלות, כיון דכאן אין חסרון מצד המקנה, כמובן, דהא "לו" להמקנה יש בזה גם בעלות בעצם וגם בעלות בפועל.