מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 39
אועלינו להוסיף ג"כ שלאלה הסוברים דסבת החיוב היא מצד ממונו, הנה מה שאם שמר פטור, אין זה מטעם אונס רחמנא פטריה, דא"כ שוב הדרא קושיא לדוכתה, שיהיה פטור תמיד כשיברר שהוא, הבעלים, היה אנוס כגון שהיה חולה או חבוש בבית האסורים - אלא שבאמת אי אפשר לבוא בזה מצד אונס, דכבר ביארנו במדת "שלילה והעדר" (אות יא והלאה) שהא ד"אונס רחמנא פטריה אמרינן אונס רחמנא חייביה לא אמרינן" אין הכוונה על פטור וחיוב ממש, וג"כ אין הכוונה על חיוב ושלילה. שהאונס לא יכול להביא לידי תוצאות חיוביות, אבל יכול להביא לידי תוצאות שליליות - אלא הכוונה שהאונס יכול להביא רק להעדר התוצאות, אבל האונס לא יכול להביא לשום תוצאות, בין תוצאות חיוביות ובין תוצאות שליליות, וממילא אם לא היה חיוב מקודם, אין האונס יכול לגרום חיוב, ולהיפך אם היה מחויב מקודם אין האונס יכול לגרום פטור - ואין הכוונה בקדימה ואחור בזמן, אלא הכוונה שאנו צריכים לראות איך היה הדבר לולא האונס, ואם יש סבה המחייבת ואנו זקוקים לסבה שניה בתור סבה פוטרת, אין האונס נחשב בתור סבה פוטרת.
בוהציור הזה יש לנו בנ"ד. שאם נימא דה"ממונך" לבד הוא סבת החיוב אי אפשר להגיד שיהיה פטור כששמר מצד אונס, דאז באופן זה הרי יביא האונס לתוצאה שלילית, בעוד שכאמור, האונס משמש רק בתור העדר התוצאות כנ"ל.
גאלא שאנו צריכים לפרש לפ"ז שה"שמירתן עליך" הוא בתור אופן, כלומר שעיקר החיוב הוא מצד ממונו, אלא שזהו באופן אם הממון לא היה שמור שלא יזיק, וממילא כשהיה כן שמור אין אופן החיוב, ועכ"פ מטעם אונס רחמנא פטריה אין לפטור בזה, וע"כ אם הממון לא היה שמור, אע"פ שהוא לא היה יכול לשמור אין זה נמוק לפוטרו.