מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 38
אועי' ברמב"ם פ"ו מהל' נזקי ממון (הלכה ג-ד) שכתב: "שור של חרש שוטה וקטן ומי שהוא במדינת הים שנגחו פטורין, אבל ב"ד מעמידין להם אפטרופסין ומעידים בפני אפטרופסין". והראב"ד כתב: "א"א, אני מפרש לסתם מתניתין, דאין מעמידין אפטרופוס לתם לגבות מגופו".
בוגם בזה אנו רואים, שהרמב"ם והראב"ד לשיטתייהו אזלי, דהנה עי' בתוס' שם ד"ה אלמא מעמידין אפטרופוס: "וא"ת, ונימא דרישא מיירי כגון שלא היה אפטרופוס בשעת נגיחה? וי"ל, דהא מילתא דפשיטא היא". אבל באמת אם אנו תופסים שעיקר סבת החיוב הוא ה"ממונך", הלא ס"ס גם שור של חשו"ק הוא בכלל "ממונך" של הבעלים, אם כי הבעלים המה חשו"ק, ואע"פ שאי אפשר לחייב חשו"ק מצד אי השמירה, אבל בנד"ז הלא להיפך, אנו צריכים להשמירה בתור סבה לפטור, וס"ס שמירה הלא לא היתה כאן. אכן אם נימא דאי השמירה היא סבת החיוב, ממילא מובן שעל חשו"ק אין להטיל סבת חיוב זו.
גוממילא הרמב"ם לשיטתו כנ"ל, הנה באמת היו צריכים להיות חייבים, אלא כמו שכתבו שם בתוס', משום כיון דרחמנא חס עליה דתם שמשלם רק חצי נזק, תקנת ב"ד היא שלא ישלם כ"ז שלא היו אפטרופסין, אבל כיון שכבר העמידו אפטרופסין שפיר צריכים לשלם. והראב"ד לשיטתו, דהחיוב הוא מצד אי השמירה וממילא בדינא אין כלל חיוב על חשו"ק, ורק מתקנתא הוא שתקנו אחרי שכבר הוחזקו נגחנים שמעמידים אפטרופוס כדי לשלם בתור מועד מן עליה.
דובאמת נראה יותר כהרמב"ם בזה, ומעולם לא שמענו מאן דאמר שאם הבעלים היו חולים או חבושים בבית האסורים בעת שהזיקה בהמתם שיהיו פטורים מטעם אונס, ואם היתה סבת החיוב מצד מה שלא שמרו, מדוע באמת לא יהיו פטורים בכהאי גוונא, מטעם אונס רחמנא פטריה.