מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 37
אמחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"ב מהל' נזקי ממון (הלכה יח) בגחלת וכלב, שדעת הראשון הוא שאם בעל הגחלת לא שמר את גחלתו "בעל האש חייב על שריפת הגדיש", והראב"ד הוסיף על זה "בעל האש נמי חייב" כלומר, שמחוייבים שניהם בעל האש ובעל הכלב ביחד - ועי' בתוס' (כב, א) שדעת התוס' היא ג"כ כדעת הראב"ד.
בונראה דהרמב"ם סובר שעיקר החיוב הוא מטעם ממונו - ובעל הגחלת הוא בעל הממון והחיוב הוא עליו, ואם כי בעל הכלב גרם שהגחלת תזיק, אינו אלא גורם בעלמא, וזה לא מפקיע את החיוב של בעל הגחלת; והראב"ד סובר שעיקר החיוב הוא מצד אי השמירה, ובנ"ד הרי שניהם לא שמרו, בעל הגחלת לא שמר את הגחלת ובעל הכלב לא שמר את הכלב ושניהם חייבים.
גוזה יתאים למה שהנחנו במדת "שתי סבות" (אות ד), שהרמב"ם סבור דהחיוב הוא משום ממונו, והראב"ד - שהוא מצד ש"שמירתן עליך".