מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 52
אועי' במדת "שתי סבות" (מדה ג אות ה) שתרצנו את קושית הראב"ד על הרמב"ם בפ"ד מה' נזקי ממון (הלכה ח) שרומז לקושית הגמרא בב"ק (מ, א-ב) "ונימא ליה אי תם הוא הוה מודינא ומפטרנא"? וכמובן שלפי דברינו עכשיו, שגם להרמב"ם יש על השומר חיוב עצמי ולא רק מצד שעבודא דר' נתן, התירוץ שתרצנו שם לא מספיק כלל. דהא ס"ס לפי הנ"ל, יש בשור תם שמסר לשומר חיוב עצמי גם על הבעלים וגם על השומר, ולא כמו במועד, שע"י המסירה להשומר נפקע החיוב מהבעלים כנ"ל, א"כ שוב הדרא קושיה לדוכתה, דקארי לה מאי קארי לה, הא ס"ס אפילו אם יודה השומר והוא נפטר ע"י כך, אבל הבעלים לא נפטרו, וא"כ השומר יהיה מחוייב להחזיר לבעלים את ההפסד, ומי יכול הניזק לתבוע ממנו מצד שיעבודא דר"נ?
בושוב אפשר לתרץ עפ"י הסגנון של התירוץ הנ"ל שכתבנו במדת "שתי סבות", כי הקושיה היתה רק כל זמן שהגמרא לא באה להמסקנא "דאמר ליה כי היכי דמשתעבדנא לדידך, הכי נמי משתעבדנא להאיך מדר' נתן" - ובכן אי אפשר לתבוע מהשומר רק את חיובו שהוא מחוייב מצד עצמו וע"ז הלא מועילה הודאתו לפטור, אבל לפי המסקנא הנ"ל, הלא ס"ס גם אם יודה לא ישתמט מחיובו, דיהיה מחוייב מצד שיעבודא דר' נתן, כנ"ל.