מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 35
אובבתי ערי חומה שעד שנים עשר חודש יוכל המוכר לפדות ואם לא פדה עד שנים עשר חודש הבית חלוט להלוקח, גם שם יש להסתפק מהו בכאן הסבה ומהו העדר הסבה, אם הפדיה היא הסבה להכנסת הבית שוב מרשות הלוקח לרשות המוכר, ואם לא פודה הבית בחלוט להלוקח מצד העדר הסבה, או להיפך, אם הפדיה זהי הסבה להחלטת הבית להלוקח, ובאופן שכזה הפדיה מביאה רק להעדר הסבה של ההחלטה.
בואנו מוצאים בזה מחלוקת האחרונים, הקצוה"ח והנתה"מ, כי בחי' אגודה בפ' מי שאחזו בגיטין (מ"ד ב') מביא ראיה מהא דאמרינן שם "בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא הבית חלוט לו", ומביא מזה ראיה, דאונס ביום אחרון לא הוי אונס, והאחרונים הנ"ל הקשו ע"ז מהא דריש כתובות, "ההוא גברא דאמר אי לא אתינן עד תלתין יומין להוי גיטא, אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא, אמר להו, חזו דאתאי חזו דאתאי", הרי דאף אונס ביום אחרון הוי אונס?
גוהקצוה"ח סותר מכאן באמת את חדושו של ה"אגודה" הנ"ל, ובנוגע לראי' שהביא הנ"ח הוא אוסר, דמשום הא לא איריא, שבכלל אי אפשר לבוא בזה מצד אונס, דהא אונסא כמאן דעבד לא אמרינן, כלומר, שאונס אינו פועל אלא רק בשלילה ולא בחיוב, וכאן, הרי תיכף כשקנה את הבית עבר הבית לרשותו של הלוקח, אלא שע"י הפדיה יועבר הבית לרשותו של המוכר, ובכן, אע"פ שהמוכר היה אונס לא יועיל זה לחייב את הלוקח.
דוברור, דהוא תופס שהפדיה היא הסבה ואי-הפדיה הוא רק העדר הסבה.
הוהנתה"מ מקשה ע"ז מהא דאמרינן בערכין (ל"א ע"א) "הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתו", ומשמע, דהכסף שנתן הלוקח הנהו עד סוף המקח רק מעין הלואה, ובאופן שכזה, אי הפדיה היא הסבה להחלטה, והדרא ראית האגודה לדוכתה, ועי' ב"משובב נתיבות" שדחה את הראיה של הנתיבות הנ"ל, משום דס"ס אם פדאו בתוך י"ב חודש נתבטל המקח למפרע, מחמת התנאי והוי רבית.
וועכ"פ נתבאר דיש בזה מחלוקת.
זוהמחלוקת היא בזה, מהו כאן המעשה ומהו קיום התנאי, אם המעשה הוא העברת הבית מרשות המוכר לרשות הלוקח, ואי-הפדיה הוא בתור קיום התנאי והפדיה בתור בטול, או להיפך, דהמעשה בזה הוא העברה מתוך רשות של הלוקח שוב לרשותו של המוכר, והפדיה הוא קיום התנאי ואי הפדיה הוא הבטול.
חועפ"י הנ"ל, הנה בכל האופנים צדק הנתה"מ, ובדחית הקצוה"ח הנ"ל, משום דנתבטל המקח למפרע מחמת התנאי הוי רבית, יש סתירה מניה וביה, דהא עכ"פ לפ"ז אנו צריכים לתפוס דהמכירה נעשית במעין תנאי, ובכל תנאי מה נקרא קיום התנאי, הצד שמביא לידי קיום המעשה, ובכן, הלא אנו צריכין לתפוס דאי הפדיה הוא קיום התנאי והפדיה הוא רק בטול התנאי, וכדי לבטל את התנאי בא ע"י שב ואל תעשה, וזה גופא מוכח מהא "דאם לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא" הנ"ל, שגם שם הבטול בא ע"י מעשה הביאה ובכ"ז מועיל אונס כדי לבטל את הגט.