מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 34
אוהנה חקרנו לעיל (אות כ"ו) בהא דנפל סכין מאליה, אם זהו בכלל העדר הסבה של היתר השחיטה, או סבה חיובית לפסול, אבל, באמת, יש לחקור זה בכל הפרטים המעכבים בשחיטה, אם הם סבות לפסול, או העדר הסבה.
בולכאורה, זה תלוי בעצם הדבר של כל הפרטים המעכבים הנ"ל, אם כל שלא נעשה השחיטה עם כל פרטיה ודקדוקיה מדיני התורה לא הויא שחיטה כלל, או דהויה שחיטה בפסול.
גומצאתי, שכבר עמד ע"ז הגאון בעל "צפנת פענח" ברמב"ם הלכות שחיטה (פרק א' הלכה א') ואומר, דנ"מ מזה, כגון אם שנים שוחטים בשני סכינים ואחד עשה שהיה והשני שחט כראוי אם פסולה או לא, והביא ראיה ע"ז מתוספתא פ"א דחולין, דאם ישראל ועכו"ם שוחטין שחיטתם כשירה, ומזה אנו רואים שחיטת עכו"ם, למשל, אינה בכלל שחיטה פסולה, אלא דלא הויה שחיטה כלל.
דובכן מזה כעין ראיה, דכל הפרטים המעכבים הוא מטעם העדר הסבה של פעולת השחיטה, אך באמת אין מזה ראיה גמורה, דגם בזה גופא יש להסתפק אם מה דלא נחשבה כלל לשחיטה בכה"ג, הוא מטעם העדר הסבה כנ"ל, או דהויא סבה חדשה לשלילת השחיטה לגמרי.
הובאמת אנו מוצאים בזה מחלוקת הראשונים בתירוצם על הקושיא הידועה, בהא דהשוחט בשבת, אע"פ שמתחייב בנפשו - שחיטתו כשירה (חולין י"ד ע"א), שהקשו הא הוי מומר לחלל שבתות ואסור לאכול משחיטתו? ותירצו בתוס' "דמשום פעם אחת לא תשיב מומר", ועוד תירוץ יש מהראשונים, דאותה השחיטה שע"י נעשה מומר, אותה השחיטה כשירה בכל האופנים אפילו אם נימא דנעשה מומר בפעם אחת.
ווזה תליא בהא אם הפסול של מומר, למשל, הוא סבה או העדר הסבה, דכבר ביארנו למדי בהמדה "סבה ומסובב", דכל סבה צריכה להיות קודם המסובב, ואי אפשר שסבה ומסובב יולדו בפעם אחת, ואם שם מומר הוא סבה לפסול לא יופסל רק כשהוא מומר לפני השחיטה, אבל אם זהו העדר הסבה, אז גם בכה"ג הוא פסול.
זוכבר הבאנו בהמדה הנ"ל את דברי הקצוה"ח, שמתרץ את קושית התוס' בב"ק, על הא דשטר שיש בו רבית שגובה את הקרן, שמקשים, הא העדים פסולים הם דעברו על לאו דלא תשימון עליו נשך? דגם שם כנ"ל, דאותו המעשה שבשבילו נעשים העדים רשעים, על אותו המעשה אינם פסולים עדיין.
חואמנם, לפי דברינו, אי אפשר לדמות בזה מלתא למלתא, ואפשר, דאע"פ שבשחיטה אנו תופסים דהפרטים המעכבים בשחיטה המה סבה לפסול, אבל בעדות אפשר שהוא להיפך, דשם הפרטים המעכברים המה דוקא בגדר העדרי הסבה, ובשביל כך הוכחנו במדה א' דגם שם הפרטים המעכבים המה בגדר סבתי לפסול, ובשביל כך אפילו במקום שהא בהא תליא, כלומר, דרק אם נאמין אותם המה כשירים ואם לא נאמין אותם המה פסולים, כמו למשל, קטנים שנעשים בני י"ג שנה בר"ח פלוני והעידו על קידוש החודש דהם נאמנים.
טלפי דברינו שניהם מגדר אחד המה, כלומר, דההנחה שבמקום שהא בהא תליא, שכבר המה נאמנים, זהו גופא הנימוק דעל אותו המעשה שממנו הם נעשים פסולין, באותו המעשה עדיין המה כשירים, כי הסבה צריכה, כאמור, להיות תמיד קודם המסובב, ובנוגע לפרטים הפוסלים בעדות, הנה הפסול משמש בתור סבה וההכשר הוא הוא כבר העדר הסבה כנ"ל.