מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 54
אועי' בריש פרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק לו, א) בתוס' שכתבו "תימא לר"ע נמי אמאי אין ראשון נשכר, דלמה מוטל עליו לשמור חלקו כל זמן שלא עמד בדין וכו'"..
באכן, באמת, בכאן יש לנו הציור שאמרנו, דאם החיוב הוא מצד "ממונך", הוא פטור רק כשקיים בפועל ממש את ה"שמירתן עליך" ושמר באמת את השמירה הראויה לה, אבל אם לא שמר, אע"פ שהיה אונס בזה ולא היה יכול לשמרו ג"כ מחוייב.
גואת זה אנו רואים כאן שהגמ' תופסת בפשיטות שלר"ע דאמר שותפין נינהו, הניזק מחויב אע"פ שס"ס כל זמן שלא עמד בדין ולא גבה הרי לא היה יכול לשמור אלא שס"ס כאן ששמירה בפועל לא הוה, אי אפשר לנו לפוטרו מצד אי יכולתו לשמור דזה לא עדיף מאונס כמובן. ואם הנגזל הוא תמיד פטור על נזקין, ע"כ הוא כנ"ל שלא מצד אונס הוא פטור אלא שה"ממונך" - פירוש הדבר, כדברי הרמב"ם הנ"ל "ברשותך", וכיון שלהנגזל הוא אינו ברשותו ע"כ פטור.
דועי' שם עוד בתוס' (ע"ב ד"ה כגון שתפסו ניזק) שכתבו: "ודוקא לר' ישמעאל הוא נעשה שומר שכר, אבל לר"ע דאמר שותפין נינהו, וכיחש ושבח הוי ברשות הניזק, לא נעשה שומר שכר אלא מחלקו דעל כל אחד מוטל לשמור חלקו". וגם בזה עלינו להוסיף, דהא ס"ס כשתפסו ניזק, המזיק הוא אנוס באי שמירתו, ובכ"ז כאן כיון שהניזק לא נעשה ש"ש לר"ע, גם המזיק חייב, וע"כ כנ"ל דרק שמירה ממש פוטרת ולא האונס של אי שמירה פוטר.