מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 13
אועל יסוד זה ג"כ חדשו האחרונים, שכל האיסורים הזמניים, כמו איסור אכילה ביוהכ"פ, או איסור חמץ בפסח אינם איסורי חפצא אלא איסורי גברא. וכוונתם, כמו שכבר אמרנו במדת "בעצם ובפועל", שאינם איסורים בעצם רק איסורים בפועל, כי איסור הוא ג"כ איכות הדבר, וכל איכות המוגבלת בזמן כנ"ל אינה איכות עצמית, כנ"ל.
בבאופן שיוצא, שכלל גדול יש לנו במדת הזמן הכולל גם הקדשות גם קדושי אשה גם עניני ממונות וגם עניני איסור. כי בכל אלה הדברים יש הגדרות מיוחדות לאיכות בעצם ולאיכות שאיננה בעצם. בקדשים יש לזה השמות של קדושת הגוף, שזהו קדושה בעצם הדבר וקדושת דמים שאיננה בעצם; בממון יש קנין הגוף שזהו בעלות בעצם כמובן וקנין פירות שגם זה מובן; ובאיסור ג"כ ההגדרה של איסור חפצא ואיסור גברא, שג"כ מיוסדת על ההבדל בין איכות שבעצם ובין איכות שאיננה בעצם, וכל איכות מהאיכויות הללו המוגבלות בזמן, אינה איכות עצמית, כנ"ל, מלבד קדושי אשה שבכלל לא ניתנים לזמן.