מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 12
אוכבר הבאנו ב"המבוא" לספרנו זה (פרק ד) שבזה היא ג"כ המחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד בפ"ד מהל' שבועות (הלכה י) אם הוספת זמן בשבועה על שבועה, אם זה נקרא איסור כולל כמו תמיד בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, שהרמב"ם סובר דזה לא נקרא כולל; והראב"ד חולק על זה. - כי גם שמה המחלוקת סובבת על ציר זה. כי כולל, כאמור, נקרא כשכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, ואם נימא שמושג הזמן הוא כהצד הראשון, שזהו צירוף מחלקים זמניים, הנה כל רגע ורגע הוא דבר בפני עצמו, וכשמוסיף בשבועה השניה על הזמן של השבועה הראשונה, הוא כולל דברים המותרים עם דברים האסורים - וזהו דעת הראב"ד. אבל אם אנו סוברים כהצד השני, לא שייך כלל בזה כולל, כי כל "כולל" פירושו שכולל פרטים שונים, והזמן לפ"ז הוא רק עצם פשוט, אין סופי, שאינו ניתן להתחלק ואינו ניתן לפירוט.
בושם הבאנו גם כן את דברי הגמרא בנזיר (ז, א), שמחלקים בין "האומר הריני נזיר כעפר הארץ, כשער ראשי וכו' הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלושים יום" ובין "האומר הריני נזיר כל ימי חיי וכו' אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם" - וההבדל ביניהם הוא "שאני שערות, הואיל ומובדלות זו מזו, התם גבי זמן לאו דמיפסקי מהדדי הוא", שג"כ נראה כדעת הרמב"ם ושאר הראשונים הנ"ל, הרא"ש, הרא"ה והר"ן שהזמן הוא עצם פשוט שאינו ניתן להתחלק, באופן שיש לנו מחלוקת בזה בין הרמב"ם, הר"ן, הרא"ש והרא"ה מצד אחד, ובין הראב"ד ור' אביגדור כהן מצד השני.