מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 11
אועלינו להוסיף, שמחלוקת זו נובעת ממחלוקת יותר עמוקה בעצם המושג זמן: אם זמן זהו צירוף מחלקים זמניים, וכמו שכל דבר ניתן להתחלק, מפני שכל דבר באמת בא מצירוף חלקים המתחלקים גם הם לאין שיעור, ככה ג"כ מושג הזמן הוא צירוף של רגעים, והרגעים ג"כ מתחלקים לחלקים עוד יותר קטנים; או שהזמן הוא עצם בלתי ניתן להתחלק, והחלוקה שלנו היא רק חלוקה דמיונית. כי הנה אם נימא כהצד הראשון, אז כמו שאפשר איכות עצמית בחלק מן הדבר, ככה יכול להיות איכות עצמית בחלק מן הזמן, ואם מכר, למשל, קרקע גם קנין הגוף ופירות לזמן ידוע, הנה, כמו שיכול למכור חלק מן הקרקע בתור קנין הגוף, ככה יכול ג"כ למכור לחלק מן הזמן, שבחלק זמני זה יהיה קנין הגוף ממש להלוקח, ואין בזה שום סתירה מה שלאחר זמן כבר לא יהיה לו קנין הגוף, כמו שאין סתירה בדבר אם מוכר רק חלק אחד מן הקרקע ומשייר את החלק השני לעצמו. אבל אם נימא כהצד השני, שהוא עצם בלתי ניתן להתחלק, הנה ממילא, מכיון שאחרי איזה זמן ידוע יחזור הדבר אל הנותן, זהו סימן שגם בזמן ששייך זה להמקבל אין זה קנין עצמי אלא קנין מקרי, כנ"ל.