מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 10
אוהנה הרא"ש ג"כ סובר בזה כהר"ן, ובשביל כך כתב במתנה ע"מ להחזיר שבאתרוג יצא ידי חובתו: "וצריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע"מ להחזיר ואחר שיצא בו צריך להחזיר וליתן לו במתנה בשעת חזרה, אבל אם אמר לו יהא במתנה עד שתצא ואח"כ יהיה שלי כבתחילה - לא יצא בו, דהוה כמו שאול". ומזה ברור דג"כ לא סבר כהרא"ה הנ"ל, דאל"כ בודאי היה יוצא בו, כיון דע"י כך להיפך נעשה מתנה חלוטה. וברור ג"כ דסובר כהר"ן הנ"ל, שאין במציאות קנין הגוף לשעה.
בואין אנו מוצאים חולק על זה אלא אחד מן הקדמונים, זהו רבינו אביגדור כהן שהרא"ש מביאו בתשובותיו (כלל לה סי' ח), שכתב בהדיא דמתנה ע"מ להחזיר זהו קנין הגוף לשעה. והא דצריך להתנות עמ"נ להחזיר, מפני שבלי זה היה יכול לאוכלו או למכרו במשך השעה שקנוי לו קנין הגוף, כמו באחריך לפלוני שאין לשני אלא מה ששייר ראשון. ועכ"פ המחלוקת הזו נראה ברור שהיא מחלוקת במושג הזמן בכלל.
גוהמחלוקת היא מחלוקת ביסוד ההגיוני הנ"ל, שהר"ן, הרא"ה והרא"ש כולם סוברים שכל איכות המוגבלת בזמן אין זו איכות עצמית אלא מקרית כנ"ל, ור' אביגדור כהן חולק על זה וסובר, שגם איכות זמנית יכולה להיות איכות עצמית.